מק-מיינדפולנס וטעמים אחרים

לפני כשנה וחצי ניהלתי עם גלעד סרי-לוי שיחת רשת מעניינת בנושא מיינדפולנס בחברות עסקיות. הוא הגיב בביקורתיות על פוסט שלי שעסק בנושא הזה ואם אני יכול לסכם את טענותיו בקצרה ממש, הוא אמר שכל נושא הסדנאות לעובדים, כולל מיינדפולנס, זה עוד צורה של שליטה ודיכוי שמנציחות את הפער בין ההנהלות הנצלניות לעובדים המנוצלים. אולי זה לא היה בוטה כל כך, אבל זה היה הכיוון בכל אופן. (הפוסט שלי, התגובה שלו, התגובה שלי, והתגובה השנייה שלו)

רון פרסר

רון פרסר

ביקורת דומה הושמעה לאחרונה מתוך מעגלי המיינדפולנס עצמם וזו הזדמנות טובה לבדוק שוב את השאלה האם השילוב בין מיינדפולנס למקומות "בעייתיים" כמו חברות קפיטליסטיות או אפילו אירגונים כמו צבא ומשטרה הוא באמת בעייתי. במאמר שכתבו רון פרסר ודיוויד לוי (Loy) להאפינגטון פוסט הם העלו טענות חשובות כנגד ההשטחה של מיינדפולנס והפיכתה לעוד שיטה להתבוננות פנימית כדי להשיג רגיעה ולהגביר את היעילות. אף אחד מהם אינו המבקר הצפוי של מיינדפולנס. רון פרסר הוא פרופסור לניהול ומורה זן שעוסק באופן פעיל בתרגום של רעיונות בודהיסטיים אל העולם העסקי. דיוויד לוי הוא מורה זן, מרצה, וכותב פורה בתחום שמחבר בודהיזם וחברה. שניהם בעד מיינדפולנס, ובעד החיבור עם העולם העסקי. אבל הם מזהירים מפני שימוש לא אחראי.

במאמר השניים מזהירים מפני הסכנה שבניתוק מיינדפולנס מהמסורת הבודהיסטית שהצמיחה אותה. הם כותבים: "הריצה להפוך את המיידנפולנס למוצר חילוני כדי לשווק אותה טוב יותר עלול להוביל להשחתה של התרגול העתיק הזה, שכוונתו המקורית היתה הרבה יותר מאשר הקלה על כאבי ראש, הורדת לחץ הדם או עזרה למנהלים בכירים להישאר ממוקדים יותר ולהגביר את התפוקה".

דיוויד לוי (Loy)

דיוויד לוי (Loy)

לעיתים קרובות מציגים מיינדפולנס כשיטה להפחתת לחצים או הגברת הריכוז, מה שהופך אותה כמובן למאוד אטרקטיבית לכמעט כל אירגון או תאגיד. אבל במקור הבודהיסטי, הם כותבים, התרגול הזה אף פעם לא היה נייטרלי מבחינה מוסרית. הוא תמיד היה קשור גם לדרך שבה אנחנו מדברים, פועלים, מתפרנסים, חושבים ופועלים בחברה שאנחנו חיים בה. במילים אחרות, יש סכנה בשליפה של מיינדפולנס מתוך ההקשר המקורי, ונטיעתה בסביבה הזרה של הקפיטליזם המערבי, שם היא משמשת עוד טכניקה מני רבות לשיפור אספקט כזה או אחר בחיים. כמו שמישהו אמר פעם, במקום לעסוק בדבר החשוב באמת אנחנו מזיזים קצת את הכיסאות על סיפון הטיטאניק.

זה נכון אך גם לא נכון. זה נכון כשיועצים אירגוניים ציניים מנסים לרכב על הגל ולמכור מיינדפולנס לעסקים כדי להגביר את הפריון. (האם יש אנשים כאלה? זו כבר שאלה אחרת). זה לא נכון כשמיינדפולנס ניתנת בידי מורה מנוסה ואחראי. ג'ון קבט-זין שתרם תרומה מכרעת לפופולריות של מיינדפולנס מחוץ לעולם הבודהיסטי כשפתח את הקליניקה להפחתת לחצים בבית החולים של מסצ'וסטס, לא מתייחס לתרגול או לקורס שיצר כ"שיטה" או "טכניקה" להפחתת לחצים בלבד. למרות שהוא קרא לקורס שלו Mindfulness-based Stress Reduction הוא רואה את מהות התרגול כאפשרות לשינוי עמוק בחיים ושחרור מסבל. לחץ הוא שם גנרי לסבל שסובלים בני אדם מכל מני סיבות: מחלות, תנאי חיים קשים, וגם עומס בעבודה ויחסים גרועים עם בן הזוג. אבל אף אחד שפוי שמלמד מיינדפולנס לא יגיד שהיא הפיתרון היחיד לכל בעיה. הפיתרון הרצוי למחלה הוא קודם כל ריפוי שלה. אלא שמחלות רבות אינן ניתנות בעצם לריפוי ואז יש ללמוד איך לחיות עם המצב החדש שהחיים זימנו. בנוסף, מסתבר שהריפוי, כשהוא אפשרי, עשוי להיות קל יותר או מהיר יותר אצל מישהו שמתרגל מיינדפולנס מאשר אצל מישהו לחוץ ועצבני. במובן זה, הבחירה של קבט-זין בחולים כרוניים "שנפלו בין הכסאות", כדבריו, היתה בחירה אידאלית. יותר מכל אדם הם זקוקים ללמוד דרך חדשה לחיות עם עצמם.

ההגיון הזה עובד גם במקרים אחרים, לא רפואיים. יכול להיות שבן הזוג הוא באמת באמת לא נחמד ואם היה אפשר להחליף אותו בבן זוג חדש ונחמד החיים היו משתפרים. יכול להיות שהבוס בעבודה הוא תוקפני ומגעיל ושאם רק היה עוזב הכל היה טוב יותר. אולי זו הכלכלה. אולי "המצב". לפעמים זה נכון, זה באמת כלכלה ו"המצב". הסיבות לאי סיפוק מגוונות ורבות. אבל למרות שתרגול מיינדפולנס לא יכול להחליף את בן הזוג או לפטר את הבוס, הוא יכול להקל על הבירור של השאלה מה באמת הבעיה, ולמצוא דרכים טובות לפתור אותה בלי ליפול לבורות של התניות ותגובתיות ובלי לפגוע בעצמך ובאחרים.

כמה מגיבים חדי עין ציינו שבעצם הביקורת הנשכנית בהאפינגטון פוסט היא ביקורת נגד איש קש. אין עדויות על כך שתאגידים באמת מנצלים את המיינדפולנס כדי לסחוט עוד טיפה עבודה מהעובדים שלהם ולשלוט בהם טוב יותר. זו אולי סכנה, אבל היא די תיאורתית. בפועל מי שמביא את הדברים האלה אל תוך אירגונים הם אנשים שאכפת להם, שגילו שזה טוב להם בעצמם, ושרוצים לשפר את מקום העבודה בו הם נמצאים רוב שעות היום. אפילו מיינדפולנס בצבא ובמשטרה מונע על-ידי כוונות טובות: להפחית טעויות אנוש, להפחית את הסיכוי ללקות בתגובת קרב ולקות נפשית, להמעיט אכזריות וקונפליקטים מיותרים. אני שוב מצטט מישהו שאיני זוכר את שמו: מה אתם מעדיפים? חייל שטוף אימה ועצבני, או חייל שקול ומרוכז?

אין שום דבר פסול בהפחתת לחצים. לחצים זה לא טוב לבריאות, זה לא טוב לנפש, אף אחד לא רוצה להיות לחוץ, ואף אחד לא רוצה שאנשים לחוצים יקבלו החלטות שנוגעות לו. אפילו אם כל מה שמיינדפולנס היה עושה זה להפחית לחצים, זה כבר היה דבר טוב. בפועל, אנחנו יודעים שתרגול מיינדפולנס עובד על רבדים נוספים וחשובים לא פחות. הוא מפתח אמפתיה, הוא משפר תיקשורת ומפחית תגובתיות, משפר את הוויסות הרגשי ובסופו של דבר יוצר אקלים טוב יותר לתקשורת בין בני אדם.

שימו לב, אקלים טוב יותר. לא רק יעיל יותר. אמפתיה, שלווה, חיבור, ריסון עצמי הם ערכים ראויים בפני עצמם, בין אם הם מגבירים את היעילות בעבודה או לא. בידיים הנכונות תרגול מיינדפולנס אפילו בתאגידים יכול להעצים ערכים שביומיום נדחקים מפני שהם לא נתפסים כרלוונטיים לתרבות העסקית.

יש נקודה אחת במאמר הביקורת שכן ראויה להמשך דיון. תרגול מיינדפולנס נתפס, גם על ידי מורים רבים, כמשהו שאדם עושה עם עצמו. הפורמט אמנם כולל לימוד בקבוצה, אבל התרגול הוא תרגול שמפנה את מירב משאבי תשומת הלב פנימה. הסכנה בכך היא שהאדם האינדיווידואלי עלול להחשב כהתחלה והסיום של התרגול.  הלחץ הוא "בראש" ולכן השלום הוא "בפנים". אבל שימו לב שאפילו במהות החיים של שרי אריסון שאוהבים כל כך לבקר השלום אינו רק בפנים, הוא פשוט מתחיל מבפנים. השאלה היא היכן הוא מסתיים. חשוב לכן שנזכור שלמרות שהמבט מופנה פנימה, הוא חייב גם להיות מופנה החוצה. חשוב לזהות באופן מודע וקשוב את התגובות שלנו לכל מה שקורה. וזה כולל גם לזהות באופן ברור וצלול דברים כמו אי צדק, קיפוח, טעות, דורסנות, אלימות, צביעות, חמדנות. לא כל לחץ בעולם נוצר מתגובתיות ייתר או חוסר וויסות רגשי. ישנם גם תנאים חיצוניים שיוצרים אותו. למיינדפולנס יש תפקיד חשוב באותה מידה גם כאן – בזיהוי, בהחלטה על פעולה, בנחישות וידיעה שאנחנו פועלים מתוך בהירות ולא מתוך עוורון רגשי. אם נתפוס את המיידנפולנס כתרגול של הרגעה והתבוננות פנימה בלבד, אנחנו מחמיצים את העניין. מיינדפולנס היא צורה של התבוננות שאינה מפלה בין בפנים ובחוץ והמטרה שלה אינה הרגעה אלא חופש.

לקריאה נוספת בעניין מק-מיינדפולנס אני ממליץ על הפוסט הזה, שמכיל גם הפניות לכל המאמרים שציינתי כאן, ועוד.

נשלח ב בלוג מאמרים עם התגית: , , , ,
One comment on “מק-מיינדפולנס וטעמים אחרים
  1. סימונה הולשטיין הגיב:

    שלום,
    שמי סימונה הולשטיין והנושא שאתה דן בו מאד מעסיק אותי. ככזאת שעבדה בהיי טק יעיל, יותר מעשרים שנה ופרשה רק לאחרונה. רציתי לנסות ולהשתמש בדוגמא שתמחיש את הרגשתי. האם בן זוגי היקר אמור לאכול ארוחת ערב יחד עם עמיתיו העובדים בסביבת עבודה עם אקלים טוב אך מאד יעיל, או לבוא הביתה לאכול ארוחת ערב משפחתית בלתי יעילה?
    שימוש באקלים טוב לשיפור היעילות אינו טענת איש קש. גם אני וגם עמיתי המנהלים השתמשנו בשיפור אקלים בכדי לבצע את תפקידנו הניהולי שוב ושוב בדרכים רבות ומגוונות, תוך שימוש בדמיון ויצירתיות רבה.
    אני מאמינה שהערך המוסף המשמעותי בחברתינו היעילה מדי, הוא לא שיפור אקלים, אלא ההסבר שאנחנו כבני אדם לא יכולים בו זמנית להיות גם תחרותיים וגם עוזרים לזולת. ולכן בכל נקודת זמן אנחנו צריכים לבחור מה המוטיבציה העיקרית המפעילה אותנו תחרות או עזרה לזולת.
    ההסבר לגבי המוטיבציות שלנו נלקח מהרצאתו של ד״ר פול גילברט בסטנפורד במסגרת קבוצת Ccare שם.