יום העיון שהיה

קשה לסכם יום עמוס כל כך, ואני לא אתיימר לתת סקירה על כל מה שהיה שם. רק כמה נקודות שעלו בקשר לקשר האפשרי בין מדיטציה, מחקר מוח, וחקר התודעה. יש הקלטות של רוב ההרצאות, אנסה להעלות אותן. בינתיים אני משתף מה שנשאר אצלי בזכרון.

הדיון היה עשיר יותר ממה שכתבתי בתגובה ליובל נוח הררי, שהיה הטריגר לארוע הזה. שמחתי שזה לא הפך לאיזו התנגשות תיאורתית בין שני מחנות, אלא להיפך, דיאלוג בין דיסיפלינות שונות שעל פי רוב מסתגרות כל אחת בתחום השיפוט שלה – פילוסופיה, דהרמה, חקר מוח.

יש הרבה אי בהירות בשפה שלנו. יום כזה חשוב בדיוק בשביל זה – שנדבר אחד עם השני, ושתיווצר שפה משותפת. השפה מבלבת אותנו. אנחנו אומרים "תודעה" כאילו זה משהו, שם עצם, שנמצא שם בחוץ. ואז אפשר לשאול אם התודעה "במוח" או "לא במוח". אבל זה קצת חסר טעם. תודעה היא יותר כמו התנהגות, או תהליך. אורלי שנקר הזכירה את המושג "חיים" בהקשר הזה. אין לה ממש מקום אחד, בטח שלא בתוך המוח, אלא היא תכונה של המוח כולו, או כמו שהעיר עמוס אריאלי, תכונה של כל הגוף כשהוא נמצא באינטראקציה עם הסביבה. והנזיר פנייננדו בהיקהו הרחיב והזכיר שזה אפילו לא הגוף אלא אדם, ולא רק אדם אלא גם חיים אחרים. אולי כמו שאי אפשר לשאול איפה "החיים" אין טעם לשאול איפה "התודעה".

לאור זה, כשחוקר מוח כמו פרופ רפי מלאך אומר "כשנוגעים במוח נוגעים בתודעה" (לא ציטוט מדוייק) זה נשמע פרובוקטיבי וסותר את מה שאמרנו קודם לכן. אבל לאור ההרצאה המאלפת שלו זה לא נשמע כל כך מופרך. אחד הדברים שהוא הראה היה תיעוד של חולה אפילפסיה לפני ניתוח שבעזרת מכשיר מגרים לו אזורים מסויימים במוח. ברגע אחד הוא מדווח על כך שהפנים של המראיין השתנו מול עיניו. הגירוי היה באזור הידוע כקשור לזיהוי פנים. הנה לכם נגענו במוח, נגענו בתודעה עצמה.

המרכזיות של דיווח להבנת התודעה עלתה גם אצל פרופ' עמוס אריאלי. הרי אנחנו מודעים למשהו כשאנחנו מסוגלים לדווח עליו. מה שאינו בר דיווח הוא (לרוב, לפחות) אותו דבר שבעצם לא היינו מודעים לו כלל. אנחנו למשל לא יכולים לדווח על הפעילות המוחית שמאפשרת לנו לראות קו ישר. אנחנו מסוגלים לדווח "קו ישר" כאילו זה פשוט עולה בתודעה. מה שמאפשר את זה אינו בתודעה. רק התוצאה היא "תודעה". נדמה כאן ששפה ותודעה מאוד קרובים, וזה דורש חקירה נוספת.

יובל אידו-טל הזכיר לנו שכדאי שהשאלה "מה תורם ללימודי התודעה" לא תגרום לנו להפלות בין צורות ההסתכלות השונות. הסיפור האישי שחלק איתנו על אמו והשבץ שעברה המחיש בצורה מעולה את רב-המיימדיות של התודעה: כדי להבין אותה צריך הקשבה, דיווח עצמי, דיווח של אחרים, צפייה בהתנהגות, וסריקת מוח. אין דרך אחת אולטימטיבית לזהות ולהבין את התופעה. לכל דיסיפלינה מבט שונה על אותה התופעה עצמה שהיא גם בו בעת גם "חומרית" וגם "רוחנית". זה לא מקרה שהדוגמה הגיעה מעולם הרפואה שמשמר את הרב-מיימדיות הזו (עדיין).

במושב השני קיבלנו דוגמאות ברורות לשימוש במדיטציה לשם המחקר המדעי עצמו. לא בגלל שהיא מאפשרת בעצמה מחקר אובייקטיבי על התודעה – אפילו הנזיר פנייננדו בהיקהו השיב על השאלה "האם מדיטציה יכולה לחקור את התודעה באופן אובייקטיבי" בתשובה "לא" (בלי לפרט!). אלא בגלל שמודטים מנוסים מספקים לחוקרים פירוט רב ועשיר הרבה יותר מאשר שאר בני האדם. מחקרי מוח רבים משתמשים בדיווח של הנבדקים על מצבם. מחקרי מוח בהם הנבדקים מסוגלים לדווח באופן עשיר ומדוייק יותר, הם מחקרי מוח עם פוטנציאל טוב יותר. אביבה ברקוביץ הביאה דוגמאות מאלפות מהמעבדה שלהם.

נאוה סיימה עם מצגת קצרה על הפדגוגיה של מדיטציה. היא ואביבה מלמדות תרגילי מדיטציה קטנים בתוך קורסי המחקר שלהן, תרגילים שהמטרה המוצהרת שלהם להאיר פן מסויים בחומר הנלמד (מוח, פסיכולוגיה) מתוך התנסות אישית. תלמידי פסיכולוגיה בכל העולם לומדים על פסיכולוגיה מזוית חיצונית. זה תמיד פסיכולוגיה של מישהו אחר. התרגילים מביאים איכות חדשה להוראה, והמשובים שקיבלו מהסטודנטים מפתיעים מאוד.

קרן ארבל כתבה פוסט מעניין בעקבות יום העיון. המשיך גם דיאלוג פורה גם במייל בין חוקרות המוח לבודהיסטים. אם השתתפתם ויש לכם מה להגיד – אפשר בתגובות כאן בשמחה.

IMG_1522 IMG_1527 DSCF4162 DSCF4180 DSCF4181 DSCF4184 IMG_1321 IMG_1350 IMG_1367 IMG_1383 IMG_1396 IMG_1407 IMG_1440 IMG_1451 IMG_1481 IMG_1497

נשלח ב בלוג מאמרים עם התגית: , , , ,