רגעים של אושר ושמחה או חיים מספקים באופן כללי?

מה הייתם מעדיפים: לחיות חיים בהם כל יום מלא בחיוך וצחוק, כבוד, עניין, מנוחה מספקת והנאה? או שהייתם מוותרים על זה לטובת תחושה כללית שהחיים שלכם מספקים וטובים. האם הייתם מבקשים, ברוח המיינדפולנס, רגעים רגעים של אושר, או תחושה כללית של סיפוק מהחיים שאינה מעוגנת בחווייה ספציפית?

אימון במיינדפולנס קשור באופן הדוק מאוד לחווייה הספציפית, אבל האם האושר אכן שם? הדעות, מסתבר, חלוקות. זוכה פרס נובל הפסיכולוג דניאל כהנמן סבור שיש לתת משקל רב לחוויות עצמן. מחברי דו"ח האושר העולמי חושבים ההיפך.

זה נשמע קצת משונה, ומאוד תיאורתי, אבל יש סיבות לחשוב שאכן מדובר בשתי אפשרויות שונות מאוד, שאין ביניהן קורלצייה גבוהה. והאנומליה הזו עולה מתוך דו"ח האושר העולמי שפורסם השנה, וכן מתוך מה שלא פורסם בו.

בשנת 2011 (אלוהים איך שהזמן עובר) פרסמתי פוסט על סקר האושר שהתפרסם אז וזכה לכותרות כיוון שישראל דורגה בו במקום התשיעי בעולם, מתוך 155 מדינות. מעל ארה"ב ומעל הרבה מדינות שהייתם, אולי, מדמיינים שתושביהן מאושרים לא פחות. הסברתי אז שהדרוג נקבע על פי המענה לשאלת איכות החיים בסקר העולמי של גאלופ:

  1. דמייני סולם בן עשרה שלבים שלכל שלב מוצמד מספר מאפס עד עשר. ראש הסולם מייצג את החיים האפשריים הטובים ביותר בשבילך ותחתית הסולם מייצג את החיים הגרועים ביותר בשבילך.
  2. על איזה שלב בסולם את באופן אישי מרגישה שאת נמצאת עכשיו?
  3. על איזה שלב בסולם את באופן אישי מרגישה שתהיי בעוד חמש שנים?

כפי שאפשר לשים לב זו שאלה מאוד כללית והיא מבקשת מהמרואיין לתת ציון לאיכות החיים הכללית בלי להתייחס לפרמטרים ספציפיים. גם בדו"ח שפורסם השנה מופיע המדד הזה אותו מכנים החוקרים "הערכות חיים" (live evaluations). החוקרים מציינים שישנם מדדים נוספים, שהם מדדים "חווייתיים" שמנסים לתפוס את רמת האושר באופן נקודתי יותר בהתייחס לחוויות יום יום, יומנים שמתעדים את היום יום או שאלות על רגשות שנחוו בימים ספציפיים.

כאמור, מי שמוביל את הגישה הזו הוא דניאל כהנמן מפרינסטון שהעבודה המחקרית שלו מדגישה את הפער בין מדדים של חווייה ומדדים של הערכה כללית.

אחת הדוגמאות הצבעוניות לכך היא הדרך בא תופסים את מידת אי הנוחות שבבדיקת קולונוסקופיה. זו בדיקה לא נעימה, והיה אפשר לצפות שככל שהיא תהיה ארוכה יותר ככה יצטברו הרגעים של הכאב לכדי זכרון של סבל רב יותר. בדיקה ארוכה תהיה פחות נעימה מבדיקה קצרה. אבל מסבר שזה לא לגמרי ככה. אפשר להשפיע על ההערכה של מידת הסבל בבדיקה על ידי הארכת המשך שלה, ובתנאי שהדקות האחרונות, אלו שנוספו לבדיקה בלי סיבה רפואית אמיתית, יהיו פחות מכאיבות מאשר תחילת הבדיקה. כהנמן ועמיתיו טוענים שהזכרון של החווייה, ולכן ההערכה שלה, מתעוותים ואינם מייצגים נאמנה את החוויה עצמה רגע אחרי רגע, כי אם הזכרון היה מושלם, הוא היה יודע שעדיף 10 דקות של סבל ו 5דקות ללא צינור ברקטום, מאשר 10 דקות של סבל ו 5 דקות של צינור ברקטום רק שכואב קצת פחות.

את הפער הזה בין חווייה להערכה ניתן לראות גם בדו"ח האושר העולמי שפורסם השנה. כיוון שכתבתי על כך בעבר, העיתונאית יעל געתון פנתה אלי כדי לקבל את תגובתי לפרסום החדש בו ישראל מופיעה בדירוג מאוד גבוה: מספר 11 בעולם במדד האושר.

אכן זה כך, ובתעלולים סטטיסטיים שונים מצליחים המחברים גם להוסיף מה אולי מרכיב את התפיסה הכללית הזו של אושר בכל מדינה ומדינה. בגדול, יש קורלציה מסויימת בין רמות האושר למדדים הבאים: תמ"ג לנפש, תמיכה חברתית, תוחלת חיים, חופש לבחור, נדיבות, ומידת השחיתות. אבל הקורלציה מסבירה רק חלק מהציון. (במקרה של ישראל משהו כמו 60%). הקורלציות הן סוג של ספקולציה מלומדת. מה שאפשר לדעת בוודאות זה שהישראלים תופסים את החיים שלהם כטובים יחסית כי זה מה שהם אומרים בראיונות.

מה שלא מופיע בדו"ח אלה השאלות בראיון שעוסקות בחוויות יומיומיות חיוביות, שבאופן קצת מפתיע אינן מקיימות קשרי קורלציה עם הערכת החיים הכללית. הן עוסקות, לכן, במה שכהנמן מעדיף לראות כחווייה של אושר רגע אחרי רגע באופן מנותק מהזכרון או ההערכה של האושר. אפשר למצוא אותן באתר האינטרנט של גאלופ:

  1. האם הרגשת שנחת מספיק אתמול?
  2. האם התנהגו אליך בכבוד במשך כל יום אתמול?
  3. האם צחקת או חייכת הרבה אתמול?
  4. האם למדת או עשית משהו מעניין אתמול?
  5. האם הרגשת הנאה במשך רוב יום האתמול?

המענה על השאלות יוצר מדד אושר אחר לגמרי מאשר זה המדווח בדו"ח האושר העולמי. אכן, יש כאן שאלה עקרונית שאני אניח לכם לענות עליה כל אחד בעצמו: האם החברה, הקהילה, או אתה ואת מאושרים יותר כשאתם עונים בחיוב על השאלות האלה, או כשאתם חושבים שהחיים שלכם הם בגדול טובים. כן, צריך לבחור. כי זה שמישהו עונה בשלילה על חמש השאלות האלה, לא אומר שהוא יענה בשלילה על השאלה אודות איכות החיים הכללית. זכרו את הקולונוסקופיה.

אפשר להוסיף על כך שאלה נוספת. האם נעדיף לחיות בחברה בה הרוב יענו בחיוב על השאלות האלה, או בחברה בה הרוב יענו בשלילה, אבל יעריכו את החיים שלהם כטובים מאוד.

אתר גאלופ מגלה לנו שאנו כניראה חיים בסוג השני של החברות. בסיכום של שנת 2014 ישראל מדורגת במקום ה 36…. מלמטה! כלומר, 119 מדינות העולם קבלו ציון גבוה יותר מאשר ישראל במענה על חמש השאלות האלה. בכללן, לבנון, לטבניה, אנגולה, בוצואנה ובורמה (סתם דוגמאות).

אז מתוך הקריאה בשני הדוח"ות אפשר להסיק את המסקנות הבאות. ישראלים, הן יהודים והן ערבים (שנדגמו בסקרים ורואיינו בערבית), חושבים שטוב להם בחיים, וזה ככל הנראה קשור לתמ"ג לנפש, תמיכה חברתית, ותוחלת חיים גבוהה. בה בעת, אותם ישראלים לא נחים מספיק, לא צוחקים ומחייכים, לא זוכים לכבוד, לא מתעניינים בדברים, ולא מרגישים הנאה בחייהם.

מי אמר שהחיים פשוטים?

לקריאת תקציר, ואת הדו"ח כולו על 172 עמודיו: http://worldhappiness.report/

נשלח ב בלוג מאמרים עם התגית: , , ,
One comment on “רגעים של אושר ושמחה או חיים מספקים באופן כללי?
  1. אני ממש לא אוהב את ההשוואה בין רגעי אושר או "היי" בודדים לבין חיים מספקים וטובים. זה לעולם לא או / או, אלא גם וגם, חיים יציבים וטובים, חיים של תחושת סיפוק ושלמות, מן הסתם יביאו עוד ועוד רגעי אושר, ושמחה מתפרצת. ככה זה עובד. מניסיון!