גלגל הדהרמה הוא לא גלגל של מטוס

האם מיינדפולנס ובודהיזם זה אותו הדבר? האם מיינדפולנס חילוני הוא דבר טוב בכלל, והאם יש בו נזק? המפגש האחרון בסדרה "שבילים רבים", שמאורגת על-ידי אילן לוטנברג ואבי פאר מהאירגון בודהיזם בישראל, עסק בשאלות האלה תחת הכותרת הפרובוקטיבית מיינדפולנס ובודהיזם – הילכו שניהם יחדיו בלתי אם נועדו?

א שִׁמְעוּ אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה, אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה עֲלֵיכֶם–בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:  עַל כָּל-הַמִּשְׁפָּחָה, אֲשֶׁר הֶעֱלֵיתִי מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר.  ב רַק אֶתְכֶם יָדַעְתִּי, מִכֹּל מִשְׁפְּחוֹת הָאֲדָמָה; עַל-כֵּן אֶפְקֹד עֲלֵיכֶם, אֵת כָּל-עֲו‍ֹנֹתֵיכֶם.  ג הֲיֵלְכוּ שְׁנַיִם, יַחְדָּו, בִּלְתִּי, אִם-נוֹעָדוּ.  ד הֲיִשְׁאַג אַרְיֵה בַּיַּעַר, וְטֶרֶף אֵין לוֹ; הֲיִתֵּן כְּפִיר קוֹלוֹ מִמְּעֹנָתוֹ, בִּלְתִּי אִם-לָכָד.

עם ישראל ואלוהיו הולכים יחד, כיוון שנועדו. ומנקודת מבט פשוטה כזו התשובה פשוטה. הרי מיינדפולנס הוא מושג שמקורו בעולם הבודהיסטי, ואין ספק שהוא חלק מרכזי – אך לא יחיד – בדרך הבודהיסטית. הם הולכים זה עם זה כבר אלפי שנים.

אך השאלה מופנית אל משהו מעט אחר. אל מיינדפולנס כפי שהוא מתבטא בפעילות של תנועה הולכת וגדלה המכונה "מיינדפולנס חילוני". זו התנועה שכוללת מורים, קורסים, ספרים, וגישות שמנסחים צורה מסויימת של תרגול מדיטטיבי, חשיבה, וגישה שמיועדים לקהל שאינו עסוק בחיפוש רוחני, או בודהיסטי, אלא סובל מבעיות "רגילות" שנפוצות בתרבות שלנו. הניסוח של הבעיות עצמן הוא בעצמו מודרני: לחץ, חרדה, דיכאון, כאב, הפרעות קשב. מיינדפולנס חילוני בכוונה אינו מנסח את עצמו במושגים הלקוחים מהלקסיקון הבודהיסטי, ואינו עטוף בדתיות הבודהיסטית. את מקור הסמכות הדתי-רוחני הגישה החליפה במקור סמכות מדעי ופסיכולוגי.

וכאן התעוררה אצל מארגני הכנס, ולא רק אצלם, חרדה שכמוה כבר התעוררה בסוף המאה ה-19 כאשר מנהיגי הדת הנוצריים גילו לחרדתם שאנשים רבים מאבדים עניין בכנסייה ופונים אל המדע. מה שהדאיג את הנוצרים היה בראש ובראשונה אובדן המוסר. שהרי לשיטתם, ללא חינוך נוצרי וסמכות נוצרית, איש הישר בעיניו יעשה. דבר דומה שמעתי מיהודים דתיים, אשר רואים בחילוניות קודם כל בעיה מוסרית – שכן מוסר (או מוסר יהודי!) פירושו קוד התנהגות שמקורו בצווי אלוהי ואפשר לקיימו רק על ידי קיום הצווי. החילוני נידון מראש להיות אדם לא מוסרי, שהרי בעיני המערכת הדתית מקור המוסר אינו אנושי ולא יכול להיות אנושי. מועדונים, הימורים, מיניות, גירושין הם תמיד ההוכחה לזה. (והשמחה לאיד של החילונים גדולה כשמתגלה שהחברה הדתית סובלת מחטאים דומים)

הנסיון ההיסטורי מלמד אותנו שהנטישה של הנצרות  – מהלך שבעצם מעולם לא הושלם – לא הביאה עמה שינוי מובהק כל כך במוסריותם של בני אדם. זוועות נעשו ועדיין נעשות על ידי אנשים דתיים, ועל ידי חילוניים. התחרות באמת קשה ואני ממליץ לכם לא להתחיל לספור גופות.

היתה זו דווקא הפסיכולוגיה שהיטיבה לאפיין באופן מדוייק את התנאים המעודדים אדם להעשות אלים ופוגעני. ואיני מתכוון לפסיכולוגיה כאיזו דעה פילוסופית של מישהו, אלא לענף שהתעקש לבחון את ההשערות האלה בתנאי מחקר קפדניים במעבדה כדי להפריד את העיקר מהטפל. אנחנו עדיין לא יודעים הכל על הנושא הזה, ובלי ספק שהיו אנשים בעלי אינטואיציה שגם בלי כלי מחקר מדעיים הצביעו על הסיבות והתנאים שבבסיס אלימות ופגיעה. אבל חשוב לי לציין את העניין הזה, בגלל איזו נקודה עיוורת של בודהיסטים מסויימים לגבי המדע, שמיד אגיע אליה.

הניסוי המפורסם של סטנלי מילגרם שהצליח לגרום למשתתפים במחקר לחשמל (כביכול) משתתפים אחרים. אחד מהנסיונות השיטתיים הראשונים להתחקות אחרי הסיבות לפעולה לא מוסרית. התמונה מתוך האתר psypost

 

במפגש דיברו נציגים, כביכול, של 4 גישות שונות. הנזיר (בהיקהו) פניננדו ממסורת נזירי היער של תאילנד, יובל אידו טל המלמד זן, ומאיר זהר שצמח במסורת הזן הויאטנמי של טיך נהאת האן. ואנוכי, שהייתי אמור לייצג את המיינדפולנס המערבי, החילוני, המודרני.

המועיל במפגש הזה היה עצם האפשרות להכיל את מגוון הדעות והגישות בתוך חלל אחד, ולשמוע זה אחרי זה מורים מיומנים ומעוררי השראה שכל אחד מהם בעצמו מלמד ומוביל דרך מיוחדת ומסויימת, עם מסורת ארוכת שנים. ההבדלים בסופו של דבר אינם גדולים כל כך, וכל עוד לא עוסקים בשיווק ומכירה של אסכולה כזו או אחרת, אז הקירבה עולה על ההבדלים.

הקירבה התבטאה קודם כל במוטיבציה המשותפת להועיל. שנית, בהכרה שלתשומת לב יש חלק חשוב במאמץ להועיל. על ההגדרות, הדרך המדוייקת, ועוד ניואנסים אין תמיד הסכמה. אבל זה לא חשוב, כי יש יותר מדרך אחת להועיל, ואנשים זקוקים לגישות שונות, ולפעמים לגישות שונות במהלך תקופות חיים שונות. היפה בעידן שאנחנו חיים בו הוא שאפשר להנות ממניפה של גישות ואפשרויות, וללמוד מכולן. זה רנסנס אמיתי בתחום האימון והמחקר של התודעה – והמגוון עדיף על ההתבצרות בעמדה יחידה.

היו שתי נקודות פולמוסיות שנשארו איתי מהמפגש ואני רוצה לגעת בשתיהן.

הראשונה היתה הערה של יובל אידו טל שהמדע הינו בסך הכל עוד עמדה ריקה, בדומה לשאר העמדות הבודהיסטיות ועמדות אחרות מהן נשאבה הסמכות לגבי מיינדפולנס במהלך ההיסטוריה. זו לא אמירה מפתיעה מפי מורה זן, אך היא כן מפתיעה מפי יובל אידו טל, שאני חושד שמכיר את המדע מעט יותר טוב מזה. מה שהוא התכוון, כניראה, היה שמדעיזם הוא עוד עמדה כזו, ריקה. מדעיזם זו הגישה שמעניקה למדע סמכות מוגזמת לאישוש העמדות והדעות שלנו. אנשים רבים אוהבים לשמוע ש"מיינדפולנס עובד" כי "המדע הוכיח זאת"; זה מדעיזם. אך למדע יש משהו עמוק יותר וחשוב יותר לתרום. ובזה המדע אינו דומה לשאר מסורות החכמה והמסורות הרוחניות במהלך ההיסטוריה (לפחות לא לרובן).

המדע הוא פרוצדורה שבליבה מאמץ ושיטה לגלות מה נכון ולהפריד את הנכון ממה שאינו נכון. לכן המדע מושתת על אמת, ולא על סמכות. אפשר במידת מה לאמץ את הגישה המדעית בחיי היום יום – וזה מה שאנשים רבים עושים כשהם חושבים באופן מסודר, ובודקים את הנחות המוצא שלהם באופן אמפירי. המדע שיכלל והרחיב את המעשה הזה והכיל את הסטנדרטים הלא מתפשרים שלו על דיסיפלינה שלמה, שמביאה לנו במאה השנים האחרונו גילויים על העולם ועל עצמנו בקצב מסחרר. אלה הדברים שמעצבים וימשיכו לעצב את החיים שלנו. חשוב להדגיש את זה, כי בלב המדע עומדת שאלה וחקירה בעוד שבלב מסורות רוחניות רבות – ובכלל זה מסורות בודהיסטיות – עומדות תשובות. וזה הבדל גדול.

אני חוזר על הנקודה האחרונה. בלב "מסורת" עומדת תשובה. התשובה של המסורת הבודהיסטית היא "מה שלימד הבודהה" ואפשר לפרט שהדרך שלו כוללת 8 חלקים, ו 7 גורמי התעוררות, ו4 אמיתות וכיוצא באלה. אלו דברים שבשביל אנשים רבים הם בעלי תועלת רבה, ואני לא מזלזל בזה. אך בדומה למדעיזם, המסורתיות הבודהיסטית גם טוענת שהשאלה כבר נוסחה, והתשובה כבר ניתנה. כל מה שצריך זה להקשיב. הבודהה כבר לימד את כל מה שצריך ללמוד (גם יהודים מסויימים מאמינים שהתורה מכילה את כל מה שיש לדעת).

המדע לעומת זאת אינו מנסח זאת ככה בכלל. הוא רק מתווה דרך של בדיקה, ומשאיר את התשובות למי שיגלה אותן. למדע אין סמכות שדומה לסמכות של התורה, אלא יש לו הנחיות מעשיות לגילוי האמת. מי שאינו מבין את זה, מדבר על מדע כאילו הוא עוד תחום דעת מסורתי שאפשר להישען אליו. כשאני קורא מאמר מדעי, אני לא מתייחס אליו כאל האמת וכל האמת, אלא אני מתייחס לזה כאל דו"ח שמתאר תהליך של בדיקה שמישהו ערך באיזה נושא – ושמומחים אחרים בדקו ואישרו אותו (זו המשמעות של ביקורת עמיתים שעומדת בבסיס מנגנון הפרסומים האקדמי). התהליך אינו חף מבעיות, אך הוא טוב לעין שיעור מהתהליך הותיק יותר של הפצת ידע שכולל ניסוח של דעה של מישהו – לרוב מי שיש לו כוח והשפעה – והפצה של הדעה הזו על-ידי כל מי שזה נראה לו נכון.

אפשר לחשוב על חלקים בבודהיזם שמתפקדים באופן דומה. אלו החלקים שמשרטטים את כלי החקירה, את השיטות והמתודות, את הכוונה, אך אינם מכתיבים לבודק מה יהיו התגליות. אבל בכל פעם שהתגלית מוכתבת מראש, מנוסחת כדעה שכדאי להחזיק בה, כעמדה שיש לדבוק בה – אז אפשר לדעת שאין מדובר עוד במדע אלא במסורת.

המצאת הגלגל של מטוס הסילון. באדיבות ויקימדיה.

וזה מביא אותי לנקודה נוספת שהופתעתי לשמוע מפניננדו בהיקהו. למרות דבריו היפים ובעלי הערך (צפו בסרטון, כשהוא יעלה), הוא השווה את הדרך הבודהיסטית להמצאת הגלגל. "הגלגל הומצא פעם אחת" הוא אמר, ואני לא מצטט אותו בדיוק אלא על פי הזכרון בלבד, "ומאז שהומצא אין צורך ואין אפשרות לשפר את ההמצאה הזו. להפוך אותו למשושה, או לבעל 12 צלעות רק יפחית מערכו, לא ישפר אותו. באותו האופן מה שלימד הבודהה הוא לימוד שלם. אין צורך לשפר, לנסח מחדש, או להציע שינויים. כל שינוי גורע."

שוב, אני רוצה להדגיש שאני מעריך את הדרך שהוא מלמד, ומרגיש שהיא קרובה אל הדרך בה אני רואה את המהלך הבודהיסטי לשחרור. הוא מחזיק תפיסה רחבה ומורכבת של היחסים בין טיפוח התבוננות, חקירה, ובדיקה של מה מועיל ומה שאינו מועיל. למסורת ממנה הוא בא יש הרבה מה להציע והוא הקדיש שנים רבות לחידוד ההבנה שלו את הנושא הזה.

אך המשל עצמו הוא, תסלחו לי, שטות גמורה. בפעם האחרונה שטסתי במטוס, בטן המטוס נפתחה כמה דקות לפני הנחיתה ומה שיצא ממנה לא היה גלגל עץ שהומצא במסופוטמיה, אלא מערכת גלגלים עשויה סגסוגת מתכות ופולימרים שונים שהיא כולה מלאכת מחשבת הנדסית – תוצאה של ימים רבים של מחקר ופיתוח שדרשו ידע מתקדם בפיסיקה, כימיה, ומתמטיקה, שבלי ספק שיפרו לאין ערוך את אותה המצאה מקורית של הגלגל. מה שמתאים לכרכרת מלחמה בממלכת אשור, אינו מתאים למטוס סילון. ואין סיבה להניח שהדהרמה שנוסחה באופן שמתאים לצרכים של החברה האנאלפבתית, החלקאית, הדתית, והטרום-טכנולוגית של צפון הודו כ 500 שנה לפני הספירה, תתאים בדיוק לצרכים של סוכנת ביטוח מרמת גן בשנת 2017.

מיינדפולנס חילוני, או איך שתקראו לזה, הוא וריאציה חדשה על נושא ישן. הנושא הישן הוא איך לשנות את התודעה האנושית על מנת להשתחרר מסבל מיותר. מיינדפולנס אינו חדש, אך גם אינו ישן. זה פשוט תהליך שממשיך ומתהווה. תנועת המיינדפולנס לא מצליחה, ויש שאומרים לא מנסה, לתת מענה מקיף ושלם לחיים האנושיים בדומה למענה שהבודהה הציע. היומרה שלה צנועה יותר – לעזור במשהו למישהו. יכול להיות שהיא תתפתח לכיוון רחב יותר. יכול להיות שהיא תמשיך להיות ממוקדת במטרות ספציפיות יותר. זה, אגב, תלוי במה שאנחנו נעשה עם התחום הזה. האתיקה של מיינדפולנס תלויה בבחירות שלנו, בכוונות של בני אדם.

נשלח ב בלוג מאמרים עם התגית: , , , ,