אפליקציה או מדיטציה?

לקראת סוף הטיסה ללונדון נ' הסבה את תשומת לבי למשהו מעניין. אני לא טס לרוב British Airways בגלל המחיר, אבל הפעם בחרנו בחברת התעופה הזו כי היא טסה בשעה מאוד נוחה לפני שבת. הדבר המעניין היה במסך שמולי שהציע מבחר נהדר של תוכניות רדיו וטלויזיה בריטיות: היתה בו אפשרות להאזין להקלטות מדיטציה של הדספייס (Headspace).

צילום של מושב המטוס עם המסךהדספייס זו חברה כל כך משמעותית שהיא מקבלת מסגרת הסבר מטעם גוגל, וכמובן ערך יפה בויקיפדיה. מויקיפדיה למדתי שגם בטיסות של חברת וירג'ין אטלנטיק אפשר להאזין להנחיות המדיטציה שלה. במילה אחת, מדובר על שירות מקוון ללימוד מדיטציה שכולל אפליקציה ואתר אינטרנט, שהקים הנזיר הטיבטי לשעבר אנדי פדיקום, שמככב גם כקול המנחה את כל הקלטות המדיטציה.

זה כל כך פשוט שזה כואב – מדובר על הקלטות למדיטציות מסוגים שונים. אנדי הצליח לתפוס נתח שוק של תחום שעוד לא היה ממש קיים ב 2010: אימון אישי לרווחה נפשית דרך אמצעים אלקטרוניים. עם הפריחה של תחום המיינדפולנס, של המחקר ושל העניין העיתונאי והעיסקי בפיתוח נפשי וקוגניטיבי, הגיע צורך גם לאמצעי לימוד פשוטים ונגישים, שמדברים בשפה שכולם יכולים להבין. האחיין שלי, שהוא מורה צעיר בתיכון בלונדון משתמש בזה. סטודנט לביולוגיה שאני עובד איתו משתמש בזה. אפילו אמה תומפסון אמרה שזה גאוני.

פדיקום, שמציג את עצמו בהקלטות כ"אנדי" היה ספורטאי, נזיר טיבטי, אומן קרקס, והפך כמעט בטעות ליזם אחרי שחזר מעשר שנים של תרגול מדיטציה במזרח. ההצלחה של האפליקציה היתה פנומנלית בעיקר בזכות המיתוג והשווק המצויינים שהם פרי שיתוף פעולה עם מומחה השיווק ריץ' פירסון. היא פונה בגובה העיניים לקהל צעיר, מעודכן, מתוסכל, ואינטליגנטי. יש הרבה אנשים כאלה בעולם דובר האנגלית, ולפחות שישה מליון מהם משתמשים בשירות. בהשתלמות אליה נסעתי פגשתי מישהו די ידוע בעולם המיינדפולנס החילוני שאמר שהוא מכיר את המספרים מקרוב. הכנסות החברה, לדבריו, הן כעשרה מליון דולר. בחודש. על פי הניו יורק טיימס החברה מעסיקה 160 עובדים, למרות שבפרסום אחר ראיתי שהם מעסיקים "רק" 50  עובדים.




בטיסה אפשר היה להאזין להנחיות מכמה סוגים. היתה הקלטה ל"נוסע החרד" שלא היתה ממש תרגול של מדיטציה, אלא הזמנה לשנות את הגישה כלפי הנסיעה, לעצור, לא למהר, ולא להדחף. אני קורא בזאת לחברת "אל על" לאלץ את כל הנוסעים בכל טיסה להאזין להקלטה כזו. היתה הקלטה לנוסע בטיסת עסקים, שהיתה מדיטציית מיינדפולנס גנרית של 10 דקות עם הקדמה קטנה שמותאמת לאנשי עסקים שמתכוננים לפגישת עבודה. הקשבתי לה כי הייתי בנסיעת עבודה בעצמי. והיו עוד הקלטות שמיועדות להורים שטסים עם ילדים, לילדים עצמם, ולמי שסובל מג'ט-לג. למרות הציניות המתבקשת, מצאתי את ההקלטות יעילות בצורה מפתיעה. בשבילי זה כמובן לא היה עולם תוכן חדש, אבל הקול הנחמד של אנדי, וההפתעה במפגש עם מדיטציה בטיסה, נסכו בי שלווה נחמדה לקראת הנחיתה והזכירו לי שבאמת אין לאין למהר, אין סיבה לרוץ, ושהכל בסדר.

אבל צריך להדגיש שההקלטה לנוסע החרד לא היתה באמת קשורה לחרדה. זו היתה יותר הקלטה שמיועדת לנוסע העצבני, הלא רגוע, שממהר ורץ בלי לתת את הדעת לאין ובשביל מה. חרדה בטיסות זה דבר קצת יותר מורכב מזה, ואי אפשר לטפל בה באופן שלם באמצעות הקלטה כללית שמיועדת להרגעה. השירות שהדספייס מציע נוגע מדי פעם בנקודת המפגש הבעייתית הזו בין טיפול נפשי לתרגול מדיטציה. למשל אחד המחקרים על השימוש באפליקציה מראה ירידה קטנה ברמת הדכאון אצל משתמשים אחרי 10 ימים. אבל האם זה אומר שכדאי למי שסובל מדיכאון מג'ורי להשתמש באפליקציה כטיפול עצמי? (התשובה היא: לא. כדאי לחפש עזרה טיפולית ממישהו שזה המקצוע שלו). זו בעיה שעולה גם בספר שכתבתי – למרות שהמחקר מראה שיש תועלת בלמידה של מיינדפולנס לטיפול בבעיות נפשיות מסוימות, המחקר תמיד עוסק בהשתתפות בקורסים עם מורה או מטפל, ולא בלימוד עצמי באמצעות ספרים ואפליקציות.

זינדל סיגל, אחד הפסיכולוגים שפיתחו את הטיפול הקוגניטיבי באמצעות מיינדפולנס (MBCT) טוען בראיון ל"ניו יורק טיימס" שהאפליקציה פועלת באופן מסוכן כשהיא פונה לקהל פגיע מבחינה נפשית – במיוחד לאנשים שסובלים מחרדה ודיכאון. היא גובה מהם דמי שימוש לא זולים של מאות דולרים בשנה תמורת הבטחה מעורפלת משהו לשיפור איכות החיים והפחתה של הסבל. השירות מדגיש כמובן שתרגול מדיטציות קצרות אינו תחליף לייעוץ וטיפול רפואיים, אבל כשהמודל העסקי מבוסס על הגדלת בסיס המשתמשים יש ניגוד אינטרסים בין הצרכים האמיתיים של אנשים, לבין המהלך השיווקי של מפעל המדיטציה המוצלח הזה.

ההישענות על מחקר מדעי משרתת את הדספייס, אבל כרגע אין לנו עדויות ששימוש באפליקציה עושה את אותה העבודה כמו השתתפות בקורס מובנה המיועד לטיפול באמצעות מיינדפולנס. מצד שני, אפשר לטעון בצדק, ההנגשה של התרגול לכל כך הרבה אנשים פותחת שער שאחרת לא היה נפתח. מי שרוצה להעמיק ימצא בסופו של דבר דרך לצאת מהאפליקציה ולהעמיק את הלמידה באמצעים אחרים. אולי.

ביקורת נוספת, וחדה אפילו יותר, שמעתי מחבר שלי שהוא מורה בכיר למיינדפולנס חילוני, שחיבר בעצמו כמה ספרים בנושא (לא ביקשתי ממנו לצטט את דבריו, לכן לא אזכיר את שמו). הוא אמר שלדעתו אנשים שמשתמשים באפליקציה פשוט נהנים מחברתו של אנדי. המבטא הבריטי החביב, האישיות הקורנת, והחיוביות הכללית שעוברת אפילו דרך האוזניות, הופכים את ההאזנה לפעילות נחמדה ומלטפת שאפשר לעשות תוך כדי הרבה דברים אחרים. אנשים רוצים להיות חברים של אנדי, אבל ספק אם הם באמת מפתחים מיינדפולנס, אמר החבר שלי. טיפוח של איכויות מיינדפולנס דורש לפעמים חיכוך עם היבטים לא נעימים וקשים בתוכנו, ולכן הדרכה של מורה נחוצה בשלב כלשהו. הרגעה זה דבר חשוב, אבל אם מסתפקים ברובד השטחי של הרגעה התהליך לעולם לא יהיה שלם ומיטיב לגמרי.

למרות הביקורת, הטכנולוגיה הזו כאן כדי להשאר. הלוואי שיותר נוסעים בטיסות בינלאומיות היו מקשיבים לתרגילי מדיטציה קצרים במקום לצפות בסירטי דרמה עבשים. הפריצה של מדיטציה לתודעה התרבותית במערב היא ארוע עצום ורב השפעה. הדספייס זה פשוט חלק מהתנועה הזו, ולמרות הבעיות, ההשפעה של זה היא גדולה ורחבה – אפילו אם לא עמוקה.

לפני סיום אני רוצה לחבר את זה למשהו נוסף שלמדתי בטיסה, כשהקשבתי לתוכנית של הBBC על צרכנות וקיימות. המספרים בבריטניה ואירופה מראים ירידה ברורה בצריכה של מוצרים, ועלייה ברורה בצריכה של שירותים וחוויות. אנשים כניראה מתחילים להבין שחפצים אינם הדבר שמביא אושר, ושצריך לחפש את האושר בצריכה של חוויות ושירותים במקום. חלק מזה הוא תוצאה של חידושים טכנולוגיים שמאפשרים כלכלת שיתוף וצריכת שירותים (במקום לקנות מכונית, נוסעים באובר, במקום לקנות דיסק, יש סטרימינג). אבל חלק מזה, אולי, נשען על תובנות עמוקות יותר של הדור הזה לגבי מה באמת חשוב בחיים. הדגש הוא על פיתוח התודעה עצמה, ולא על הסביבה החומרית. זה דור של אנשים שבקלות לוקחים את הזמן, מטיילים, ומשתמשים באפליקציות של מדיטציה כדי לאזן את עצמם. דור המילניום ודור הY מחפשים בדיוק את מה שמתאים להם, ומדיטציה משתלבת בהתבוננות הזו פנימה. אולי גם מתוך ייאוש לגבי מה שאפשר עוד להשיג מבחינת קריירה ודיור, ואולי מתוך בהירות לגבי התועלת שבחיים נאורים, פתוחים, וחומלים שמאורגנים אחרת לגמרי מאשר החיים של ההורים.

מוזמנים לצרף בתגובות את ההתרשמות שלכם ממה שקיים בעברית בתחום של אפליקציות ואתרים לאימון אישי במדיטציה. אני לא מכיר כל כך את ההיצע.

קישור לאתר של הדספייס לשירותכם: https://www.headspace.com




נשלח ב בלוג מאמרים עם התגית: , ,
One comment on “אפליקציה או מדיטציה?
  1. הי אסף
    יש אנשים שהדרך הזו מתאימה להם יותר.
    יש גם לא מעט אנשים שמתוך ההתנסות ב headspace ממשיכים אחר כך לקורס.
    אחד השירותים שאני מספק זה קורס מיינדפולנס אינטרנטי.
    הקורס הזה מכיל את התכנים והמדיטציות שיש בקורס MBSR ונועד ללימוד אישי.
    כשאני מדבר עם אנשים שמתעניינים אני ממליץ על קורסים רגילים על פני האינטרנטי.
    אך לפעמים הוא נותן בדיוק את המענה שאנשים רוצים בזמן מסויים.
    לכל אחד סגנון לימוד אחר, ולפעמים מפתיעות התובנות שאנשים מגיעים אליהם אפילו מהרצאה.
    למתעניינים, הנה הלינק:
    http://mindfulness4u.co.il/mindfulness-online