המלצות טובות לתייר הגרוע בלונדון

[לפרקים האחרים בסידרה לחץ כאן]

תיירות זה סיוט. אתה מגיע מארץ אחרת, ומתעקש "לראות" ו"להבין" את התרבות המקומית באופן אותנטי כשכל מה שאתה פוגש זה מערך משומן היטב שנועד להפגיש אותך עם משהו. אם היית רוצה לראות משהו לא אותנטי, היית יכול להסתפק בצפייה בטלויזיה. אבל הארוע התיירותי הארוז בתוך חבילת טיול בין אתרים דומה יותר לטלויזיה מאשר לחיים עצמם. זה ארוז מדי, ידוע מדי, מוכתב מראש מלמעלה על ידי מישהו שמנהל את כל זה. לונדון מלאה בנוודים עייפים עם מצלמות שעוברים מאטרקציה לאטרקציה ורואים את מה שמישהו אחר רוצה שהם יראו. רק המחשבה על כמות התמונות שמצולמות בכל יום בכיכר טרפאלגר או במוזאון השעווה מזעזעת אותי. איש לא יצפה ברוב התמונות האלה. נראה לפעמים שהאקט של הצילום הוא הפעולה האמיתית שמבצע התייר.

האם הקונצרטים וההצגות בלונדון הם אירועי תרבות, או אירועים מבויימים המתחפשים לאירועי תרבות ומוצגים לתיירים שבאים לקנות "תרבות"? קשה לפעמים לדעת. אין ספק שיש תרבות אמיתית בלונדון. כלומר, אירועים שתושבי לונדון משתתפים בהם, ושאינם מבויימים רק כדי למכור את האנגליות בפני תיירים מארצות אחרות. אבל בעיר גדולה ומסובכת כזו, קשה לפעמים להפריד. בכל מקרה, רוב האטרקציות התיירותיות של לונדון רחוקות מלבי, והעומס בחודשי הקיץ במרכז העיר הוא בלתי נסבל בשבילי. אני תייר גרוע, והנחלתי את ערכי התיירות הגרועה לכל המשפחה. אני כמובן לא מקומי בלונדון, ולא מתיימר להיות כזה. אני פשוט תייר, רק שאני לא אוהב להיות תייר. אצלי משתעממים בכיף בבית השכור והיקר מדי. מבשלים פסטה עם רוטב עגבניות ולא אוכלים במסעדה. עושים דברים כמו בבית, רק בארץ אחרת.

החלטתי לכתוב בשבלכם את רשמי מהתיירות הפגומה שלנו בלונדון. זה מצד אחד ייתן לכם להרגיש טוב, ומצד שני אם גם אתם מוצאים את עצמכם בחופשות משונות, זה מנחם.




1. לגו

אני די בטוח שגם בתור ילד לא אהבתי ללכת שעות בתערוכות, לעלות על תחבורה ציבורית בדרך לעוד אטרקציה, ולעבור ממלון למלון בכל יום. לכן, לא נראה לי שהילדים שלי צריכים להיות תיירים מהסוג הזה. אז הדבר הראשון שעשיתי לקראת הנסיעה ללונדון זה להזמין חבילה גדולה מחברת לגו.

הלגו הגיע בחבילה גדולה של אמזון והסתבר כבחירה מוצלחת מאוד. אספתי קצת כסף מתנות יום הולדת מוקדם, וקניתי ערכה לימודית של לגו רובוטי, עם מנועים, חיישנים, ומליון דגמים שאפשר לבנות. "אבא משעמם לי" הפך ל"אבא תראה מה בניתי". ואבא בעצמו ממש התלהב, טפח לעצמו על השכם, ואמר לעצמו בקול רם שהוא גם אבא משקיע וגם מכין את ילדיו להיות אנשי הייטק בתחום הרובוטיקה ההנדסית. רק שלא יהפכו לחוקרי בודהיזם או משהו.

אני מתכנן לכתוב פוסט נפרד על הערכה. עכשיו נחזור לתיירות.

2. בריכת שחייה

אין דבר מרענן יותר מאשר לצאת מהבריכה החמה אל יום גשום. או מהבריכה הקרירה אל יום חמים. או סתם לצאת מהבריכה. אני שוחה באופן קבוע כמה כמה חודשים והחלטתי לא להפסיק רק בגלל שאני בלונדון. יש בריכת שחייה קטנה בסוויס קוטג'. עשרים וחמישה מטר. קצת עמוס בשעות מסויימות, אבל נעים. כניסה חד פעמית עולה שישה פאונד, שזה 28 ש"ח. זו נקודה כואבת ומעניינת לגבי העיר היקרה הזו. המגורים כאן יקרים באופן כמעט בלתי נסבל. אבל המון דברים אחרים זולים. האם יש בריכת שחייה ציבורית שעולה 28 ש"ח בישראל? האם נותר משהו ציבורי בישראל? האם נותר משהו בישראל בכלל? גם האוכל בסופרמרקט זול. והפתעה – הסופר אינו מגעיל ומלוכלך, והעובדים בו אדיבים ואינם מביעים מרמור ותוקפנות!

למיטיבי שכם, יש בלונדון כמה בריכות פתוחות המכונות לעתים "לידו". ומעל כולם יש את הבריכות הטבעיות בפארק המפסטד הית'. המים ירוקים קרים ואטומים. צמחייה מסביב. יש מציל, ומותר להכנס מגיל שמונה ומעלה. הבת שלי עברה את המבחן שמעביר המציל הגבוה והקשוח את כל הילדים לפני שהוא מאשר להם לקפוץ למים המאוד עמוקים. צריך לשחות כמה מטרים, לעצור באמצע ולשוחח איתו תוך כדי ציפה במים.

הבריכה בהמפסטד הית'

הבריכה בהמפסטד הית'

3. מרכולים

כפי שרמזתי אני מאוד אוהב סופרמרקטים בלונדון. הרשת הטובה והיוקרתית ביותר היא Waitrose  והבאה אחריה היא Sainsbury’s. בסניף גדול אפשר למצוא הכל החל מטוסטרים, עניבות, וכלה במאות סוגים של תה וירקות אורגניים. לאלן דה בוטון יש ספר יפה בשם The Pleasures and Sorrows of Work, ובו פרק המתאר איך דג טונה שמתחיל את מסע מותו בספינת דיג באינדוזיה מגיע לסופרמרקט באנגליה תוך יומיים. מדובר על שרשרת שינוע אדירה שמפוקחת כמעט בכל שלביה על ידי תאגיד המזון העצום הזה. כמו בימי האימפריה, אפשר לקנות בלונדון כמעט כל מוצר מכל מקום בעולם. הפירות תמיד טריים, ובכל עונה הם מגיעים מהצד הנכון של כדור הארץ. אם כן, הסופרמרקט הוא אחד ממקומות הבילוי המועדפים עלי בלונדון.

4. המקום היפה הכי קרוב לבית.

מה עוד עושים תיירים גרועים בלונדון? וודאי שלא הולכים לצפות בחילופי המשמר מול ארמון המלכה. גם לא למוזאון מאדאם טוסו שמלא באנשים משעווה, ובאנשים שאינם משעווה שצופים בהם. מחזות זמר מלחיצים אותי. אז כשהילדים משתעממים ההמלצה שלי היא לקחת אותם אל המקום היפה הכי קרוב לבית. במקרה שלנו זה היה מרכז האומנות של קמדן Camden Art Centre  שענה על ההגדרה הזו. אני בטוח שבכל אזור בלונדון יש מקום אחד יפה כזה. זה לא שיש במרכז האומנות הזה משהו מדהים שצריך לנסוע עד ללונדון בשבילו, אבל בתור משהו שקרוב לבית הוא ממש יפה. זה קצת כמו מוזאון טיקוטין לאומנות יפנית בחיפה. לא הייתי ממליץ למישהו לטוס לישראל בשבילו, אבל אם אתה כבר במרכז הכרמל אז ממש שווה לבקר. מדובר על חלל גלריה עם תערוכות שאחת מהן היתה מעניינת (אקווריום דגים שמחובר לחיישנים שמפעילים כל מני מכשירים). השניה היא תערוכת צילומים פחות מעניינת. מומלץ לשתות תה ולצלצל בפעמון התלוי בחצר.

היתרון בשיטוט כזה ליד הבית הוא שאפשר גם להכנס בדרך לחנויות נחמדות, כמו חנות מפתיעה בשם קופנהגן טייגר שם מצאתי מחדד לגזר, מחק ענקי שכתוב עליו CTRL+Z, ודובי בצורת דג. בשביל זה יש חופשה עם ילדים.

5. תחבורה ציבורית

מעגל חשמלי - מפת לונדון

כמובן שגם נסענו רחוק יותר, וביקרנו במוזאונים ופארקים מרשימים. בנסיעות ארוכות כאלה אל תוך העיר גוגל מפות פשוט מסדר את החיים. רק תכתוב לאן תרצה להגיע ותקבל הנחיות בזמן אמת לגבי שעת יציאת האוטובוס, כולל עיכובים, באיזו תחנה להחליף רכבת תחתית ולאן בדיוק ללכת. המפה של הרכבת התחתית היא עדיין מופת של עיצוב גרפי. האם ידעתם שהנרי בק שיצר אותה היה שרטט טכני במחלקת ההנדסה? הוא הסתמך בעיצוב על מפות גרפיות של מעגלים חשמליים. זה באמת גאוני. אבל זה נגמר. עוד משהו שגוגל הצליחה לשפר. למרות הרעש והריח אני אוהב לנסוע בטיוב. משהו בתפעול של מערכת תחבורה עצומה כזו מפעים אותי. לחשוב שהיא הוקמה במאה ה-19 עם רכבות קיטור, ומסיעה היום כמעט חמישה מליון נוסעים *ביום*. מבחינתי זו אטרקציה תיירותית מעניינת יותר מאשר הייד פארק.

אין ילד שלא אוהב לנסוע במושב הקדמי בקומה העליונה באוטובוס קומתיים. וכלי התחבורה החדש שהשתמשתי בו הפעם היה אובר.

5. אובר

זו הפעם הראשונה שהשתמשתי בשירות שיתוף הנהיגה של אובר. זה מדהים ואטרקציה תיירותית ממדרגה ראשונה. בנסיעה אחת לקח אותנו נהג מסרי לנקה, שמיד ראיתי שהוא בודהיסט. הוא עצר פתאום באמצע הכביש ונתן ליונה לעבור. מעולם לא ראיתי יונה נדרסת. מאות שנים של אבולוציה בכבישי לונדון הסואנים ייצרו יונים מאוד זריזות. אבל הוא עצר ואמר לי "אני ממש לא רוצה לפגוע בה, זה יטריד אותי מאוד". אח"כ דיברנו בשבח הנסיעה בשקט, ללא מוסיקה, והוא סיפר לי על המשפחה שלו בסרילנקה ואנגליה, ולמה הילדים שלו שלומדים הנדסה אווירית היו טובים במתמטיקה (אסור להשתמש במחשבון בבית הספר עד כיתה י'). וכן, הוא מאוד שמח ובר מזל לחיות בלונדון.

נהג אחר היה מאתיופיה, וסיפר שיש לו מכרים בישראל. הוא דיבר בהערצה על ההצלחה של ישראל בתחום הכלכלי והבטחוני, ודיברנו קצת על פוליטיקה אבל הכי מעניין היה לשמוע על החיים הפרטיים שלו. עזבתי משרה מכניסה בתור מפעיל מנוף, הוא סיפר לי, והחלטתי להיות נהג אובר במשרה מלאה. העבודה גמישה, ואפשר לבחור מתי לקחת חופש ולהיות בבית עם הילדים. אשתי עובדת בתור אחות ויש לה לפעמים משמרות לילה, והעבודה במנוף היתה לא גמישה. זה בדיוק מה שאני חיפשתי! אמרתי לו. עבודה גמישה! חגגנו יחד את החופש והעצמאות שהכלכלה המודרנית יכולה להביא. לא הייתי רוצה לחזור לעבודה משרדית שתכבול אותי לבניין מסויים חמישה ימים בשבוע. כיף לשמוע על סיפורי הגירה מוצלחים כאלה, על לונדון שאהובה על תושביה ומקבלת אותם בשמחה, והם מחזירים לה בשמחה בשירותי רפואה ונסיעה.

6. חנויות צדקה

לסיום הפרק התיירותי הזה, אני מבקש להמליץ על בילוי נוסף שאינו נכלל ברשימת ההמלצות של הלונלי פלאנט. בכל פינה באנגליה יש חנויות יד שנייה. אלו לא חנויות וינטג' פלצניות שמוכרות דברים ישנים ושבורים בתור חפצי מותרות יוקרתיים, אלא חנויות צדקה שאוספות תרומות של בגדים וחפצים ומוכרות אותם בחזרה לקהילה. זו תעשייה ענקית שמוכרת לרבים דרך אירגונים כמו אוקספם, שמחזיקה בין השאר חנויות כאלה ופועלת בכל העולם. אבל יש הרבה אירגונים אחרים – לחולי סרטן, חולי לב, אמבולנסים, חיות מחמד. מה שתרצו. לכל אירגון יש חנות. ובכל חנות יש ריח קצת טחוב, ואין מוסיקה מטרידה או זבניות מתעלקות. אני ועניי בריטניה מוצאים בחנויות האלה חולצות שהעשירים יותר השליכו כי נמאס להם. יש בגדים פגומים ומוכתמים, ויש בגדים כמעט חדשים ויוקרתיים. הרבה יותר טוב מאשר לעודד את תעשיית הכלום של האופנה הנסמכת על חצי עבדות באסיה ואפריקה.

7. סיכום

אפשר להעביר חופשה שלמה בלונדון בלי לראות מחזמר של שייקספיר, לסעוד במסעדה יפנו-הודית, או לצלם אנשים משעווה. ועדיין לונדון מקסימה. למרות המחלה שלי לא ויתרתי על השאיפה לראות ולעשות אומנות ובלונדון יש הרבה מאוד הזדמנויות לזה. זה לא נכלל בתיירות גרועה, אז אכתוב על כך בפרק נפרד.




נשלח ב כללי עם התגית:
One comment on “המלצות טובות לתייר הגרוע בלונדון
  1. יעלי הגיב:

    רציתי להגיב על פוסט אחר, אבל רק פה אפשר.
    אני מזמינה סיור במוזאון. כל מוזאון :)