הקאנון הפאלי: היסטוריה וכתבים
(מאמר זה הוא הרחבה של המבוא לספר "דברי אמת: דהמפדה" )
<< בחזרה לעמוד הקהילה של הספר "הדרך"
מי היה הבודהה?
תיארוך המדויק של תקופת חייו של הבודהה הוא עדיין נושא שנוי במחלוקת אולם כל החוקרים מסכימים שמייסד הדת הבודהיסטית הוא אכן אדם שחי ופעל בהודו כמה מאות שנים לפני הספירה. החוקרים בדרך כלל מסכימים שמותו של הבודהה התרחש מאוחר יותר מהמקובל על המסורות הבודהיסטיות השונות אך עדיין חלוקים על התאריך המדויק. גומבריץ' למשל מציין את שנת 404 לפנה"ס ונאקאמורה את שנת 368 [i]. אפשר להסכים, איפה, שמדובר על המחצית השניה של המאה החמישית לפני הספירה, בערך, תקופה המקבילה פחות או יותר לתקופת חייו של סוקראטס באתונה ותקופת בית שני בירושלים, בימים שאחרי תקופתם של עזרה ונחמיה.
הספרות הבודהיסטית היא המקור הבלעדי ממנו אפשר ללמוד על חיי הבודהה אך היא, כצפוי אולי, לא נכתבה תוך הקפדה על העובדות ההיסטוריות דווקא. מתוך התיאורים השונים אפשר להסיק רק שהוא נולד בהודו, עזב את ביתו על מנת לחיות חיים של חיפוש רוחני בתור פרוש נודד, גילה משהו אותו החשיב כבעל ערך, העמיד תלמידים רבים ומת בגיל מבוגר. מהטקסטים ניתן ללמוד על האזורים בהם נדד ולימד, בעיקר בצפון הודו. תיאורים אחרים בטקסטים הקדומים מכילים אלמנטים מיתיים או על-טבעיים, ובאסכולות בודהיסטיות מסוימות אפילו התיאור המצומצם של חיי הבודהה יחשב כבלתי מדויק וכמחמיץ את המשמעות האמיתית העמוקה של ייחודו. יש לזכור שבשביל בודהיסטים רבים העובדות ההיסטוריות עומדות למעשה בצל התורה הבודהיסטית אשר אמיתותה ויעילותה נמצאות מעבר לזמן ולנסיבות. הבודהה נחשב כמי שגילה את תורת האמת הזו, המכונה "דהרמה" בסנסקריט או "דהמה" בפאלי. היא התגלתה על ידי אחרים בעבר ועתידה להתגלות שוב.
הערה על המילה דהמה
המילה דהמה היא הגרסה הפאלית למילה הסנסקריטית דהרמה (धर्म, dharma) שהיתה מאז ומתמיד מושג מרכזי בכל דתות הודו, ונושאת משמעויות רבות. בבודהיזם, גם אם נגביל עצמנו לאסכולת התהרוואדה בלבד, המילה מכסה על טווח משמעויות רחב מאוד אשר אף מילה יחידה בעברית לא תוכל להכילו. חוקר הבודהיזם גת'ין מציין שבספרות הבודהיסטית המילה דהמה (או דהרמה) מופיעה בכל אחד מששת המובנים הבאים:[ii]
- תורת הבודהה;
- "התנהגות נאותה", כלומר, התנהגות על פי ההמלצות הבודהיסטיות להתנהגות שכוללות קוד מוסרי, הוראות למדיטציה והוראות לטיפוח תובנה;
- "האמת" שמתגלה על ידי הגשמת הדרך הבודהיסטית;
- "טבע" או איכות מסוימים;
- "חוק טבע", או סדר הדברים הטבעי כפי שנתגלה והובהר על ידי הבודהה;
- "מצב" או "דבר" פרטיקולרי, תודעתי או חומרי, שמהווה אחד מאבני היסוד ממנו עולם התופעות מתהווה (מופיע על פי רוב ברבים).
צריך לזכור שלעיתים קרובות המילה אינה מציינת אחת מהמשמעויות הללו, אלא כמה מהן יחד, או אפילו את כולן. אפשר למשל לחשוב עליה באופן הבא: הבודהה לימד משהו שהוא אמת, שהוא חוקיות מסוימת, שאם מתרגלים בהתאם לה מגשימים את השחרור הסופי, שהוא מטרת הדרך, ובכך מגיעים לראית איכות מסוימת של המציאות ולידיעת אבני היסוד שלה.
על ראשית הכתבים והעברתם
את ראשית הבודהיזם אופפת עמימות היסטורית. הכתבים הבודהיסטים עצמם לא הועלו על הכתב אלא כמה מאות שנים אחרי מותו של הבודהה, וחלקם ממילא אינם מתיימרים להציג אמת היסטורית. בנוסף, אנחנו יודעים שאסכולות בודהיסטיות שונות שימרו גרסאות שונות של התורה, ושהגיעו לידינו רק חלק מהגרסאות שהיו קיימות בעת העתיקה. במילים אחרות, יש בידינו רק את אותן גרסאות ברות מזל שהועברו מדור לדור בתוך אסכולה ששרדה, או אותן שברי גרסאות שהתגלו בחפירות ארכאולוגיות או נשמרו בתוך כתבים של מסורות אחרות. מסיבות אלה, הנסיון לחלץ הן את העובדות ההיסטוריות והן את התורה המקורית אותה לימד הבודהה נתפס על ידי חוקרים אחדים כבעייתי ואפילו בלתי אפשרי.[iii]
מן הצד השני, העובדה שכתבי קודש נשמרו והועברו בעל פה בתוך מסורת מסוימת אינה מעידה דווקא על כך שהמקור עוות או נשכח. שיטה זו היתה מקובלת, ועדיין מקובלת בהודו, והיא למעשה אינה חשופה לטעויות רבות יותר מאשר העתקה ידנית. אפשר להניח שדרשות הבודהה המוקדמות נשמרו בדיוק גדול על ידי שינון וחזרה כפי שהוודות, כתבי הקודש ההודיים העתיקים, נשמרו במשך אלפי שנים. מה שיש בידינו היום הן אמנם גרסאות ערוכות של קבצים שהועברו בעל פה ממורה לתלמיד במשך כמה מאות שנים, אך חלקן לפחות מייצג רובד עתיק מאוד. סביר להניח שהקאנונים הבודהיסטיים השונים מכילים גרעין משותף שמשקף, לפחות בקירוב גדול, את מה שלימד הבודהה ואת התנאים ההיסטוריים בהם הוא פעל.
הקאנון הפאלי ממנו אני מתרגם שייך קודם כל לאסכולה בודהיסטית מסויימת, לתהרוואדה, ולכן אינו יכול להיחשב יצירה שלמה שנוצרה על ידי הבודהה. למרות שהתהרוואדה היא בעצמה מסורת בודהיסטית עתיקה, עתיקה הרבה יותר מכל מסורת נזירית הפועלת היום, ראשיתה כמה מאות שנים אחרי מותו של הבודהה.
בערך מאה שנה אחרי מותו של הבודהה החלה הקהילה הבודהיסטית להתפצל לתתי-קבוצות שבסופו של דבר התמסדו כאסכולות נפרדות. גם כאן התיארוך המדויק שנוי במחלוקת, אבל העובדות הבאות מקובלות פחות או יותר על רוב החוקרים. זמן קצר אחרי מותו של הבודהה נערך מפגש ובו תלמידי הבודהה חזרו ושיננו את אותם קבצים שעוסקים בתורה הבודהיסטית ובכללי הנזירות. כמה דורות לאחר מכן נערך פיצול בקהילה. התיאורים המסורתיים חלוקים על הסיבה לפיצול, אך מסכימים שהוא העמיד שתי קבוצות בודהיסטיות: הרפורמיסטים שבאופן פרדוקסלי נקראו "הוותיקים" (Sthavira) וקבוצת הרוב (Mahāsāṃghika). פיצולים נוספים באסכולה הותיקה הביאו בסופו של דבר להיווצרות של התהרואדה (Theravāda), שם מקביל בשפת הפאלי לשם של "האסכולה הוותיקה" (sthavira > thera). מקובל לחשוב שהפיצולים המשמעותיים בין הקהילות הבודהיסטיות התרחשו בעיקר בנוגע לשאלות הקשורות לכללי נזירות, ופחות מכך לשאלות פילוסופיות, כיוון שנושאים אלה היוו את אבן הבוחן לגבי היכולת של חברי הקהילה לחיות יחד.[iv] בנוסף לפיצולים סביב כללי הנזירות התפתחו בתוך הבודהיזם מסורות פילוסופיות ודתיות שונות ובראשן המָהָאיָאנָה, "הדרך הגדולה" (mahāyāna), דרך שמוכרת לרבים מהפילוסופיה הטיבטית ומזן בודהיזם. היא נולדה מתוך פרספקטיבה אינטלקטואלית ותרגולית חדשה שצמחה החל מהמאה הראשונה לפני הספירה כדרך אלטרנטיבית לבודהיזם "המוקדם", תוך הדגשת נושאים כמו חמלה כלפי כל היצורים, ריקות, טבע הבודהה ודרכו של הבודהיסטווה – נושאים שאינם מרכזיים (או נעדרים כליל) ממה שמוצג בקאנון הפאלי.
הקאנון הפאלי שנשמר על ידי אסכולת התהרואדה הוא האוסף השלם היחיד שנשמר בשפה הודית, ולכן, למרות שכאוסף שלם הוא מאוחר לבודהה, הוא התיעוד הטוב ביותר שיש בידינו לבודהיזם המוקדם. על-פי המסורת הקאנון עצמו הובא מהודו לסרי-לנקה על-ידי נזיר בשם מַהִינְדָה במאה השלישית לפני הספירה והועלה על הכתב במאה הראשונה לפני הספירה, אך ככל הניראה לא היה זה הקאנון השלם כפי שאנו מכירים אותו היום. אנחנו יודעים, לעומת זאת, שהקאנון שהיה מונח לפני הפרשן בּוּדְּהַגְהוֹסָה במאה החמישית לספירה, כאלף שנים אחרי חיי הבודהה, היה זהה לקאנון הפאלי שהגיע לידינו. נראה אם כן שהקאנון התפתח בכמה שלבים, שהמוקדם מהם היה בהודו במאה השלישית לפני הספירה או קודם לכן, והאחרון בין תחילת האלף למאה החמישית.
מבנה הקאנון הפאלי
הקאנון הפאלי שהגיע לידינו הוא אוסף עצום של כתבים המחזיק כחמישים כרכים. כפי שאפשר לראות בטבלה המצורפת, הוא עשוי שלושה סלים – סל כללי הנזירות (vinaya-piṭaka) שעוסק בהסדרת החיים המשותפים של קהילות מתרגלות. הוא מכיל את כללי ההתנהגות, ויחד איתם דיאלוגים וסיפורים רבים שמסבירים את הרקע והסיבות להיווצרות הכללים. סל הדרשות (sutta-piṭaka) אוצר את ההנחיות, הדיאלוגים וההסברים שנתן הבודהה לתלמידיו, ובמקרים אחדים את הלימוד שנתנו התלמידים הבכירים. חלק מהדרשות מציגות נראטיב ספרותי מורכב ועשיר הכולל תיאורים ודיאלוגים, וחלק מציגים בקצרה היבט מסויים בדרך – לעתים בפרוזה ולעתים בבתי שיר שקולים. הסל הזה מורכב מחמישה אוספים גדולים: הדרשות הארוכות, הבינוניות, המחוברות, הממוספרות, והקצרות. אפשר לראות בקבצים האלה צורות אירגון שונות של אותו הידע – ואכן פסקאות שלמות, ואפילו דרשות שלמות, מופיעות לפעמים בכמה מהאוספים במקביל. יש הטוענים שכל אוסף היה למעשה בבעלות של קבוצה נזירית אחרת שעסקה בשימורו ולימוד שלו.
הסל השלישי הוא התורה הגבוהה (abhidhamma-piṭaka) שנחשב מאוחר יותר אפילו בעיני המסורת הבודהיסטית עצמה. הוא עדיין נחשב ל"דברי הבודהה" אבל הוא מציג אותם באופן שיטתי ובלי קטעי הפרוזה, ההקשר והדיאלוגים. זה ככל הנראה נסיון עתיק לסדר את הלימוד שהשאיר אחריו הבודהה באופן שיטתי וסכמתי. אחרי הכל, הדרשות עצמן לא נתנו באופן שיטתי כתוכנית לימוד שיש לה התחלה אמצע וסוף, אלא ניתנו באופן ספונטני, תלוי סיטואציה, ובהתאם לצרכים של תלמידים שונים בתקופות שונות לאורך 45 השנים בהם הבודהה לימד.
אודות פאלי כשפה
פאלי היא שפת הכתבים של התהרואדה ומקורה בצפון מזרח הודו, באזור מגדה, היכן ששוכנות היום מדינות המחוז ההודיות ביהאר ובנגל. המילה "פאלי" פרושה "שורה" ומציינת את שורות המקור של כתבי הקודש בניגוד לפרשנות המסורתית המאוחרת שמתלווה אליהם ומכונה אַטְּהַקָטְהַא. במקור, אם-כן, המילה לא ציינה שפה מסויימת אלא אוסף כתבים מסויים ורק מאוחר יותר החלה המילה לציין את השפה של הכתבים. ישנו ויכוח אקדמי לגבי השאלה האם פאלי היתה השפה בה הבודהה לימד. לאחרונה (2020), פרופ' ריצ'רד גומבריץ', מבכירי החוקרים של בודהיזם ותהרוודה, טען שאין סיבה לפקפק באמירה המסורתית שפאלי היא שפת הלימוד הבודהיסטי המקורי.[v]
בכל מקרה, השפה אינה נחשבת שפת קודש במובן העמוק של המילה – היא אינה אלוהית והצלילים שלה אינם נחשבים קדושים בעצמם (בניגוד לוודית, או אפילו לעברית). עמדתו של הבודהה היתה שמשמעות המילים חשובה, וראה בשפה אמצעי להעברת משמעות. הדקלום המדוייק של הלימוד אכן חשוב כי הוא עוזר לזכור בדיוק מה נאמר, אבל דקלום בעל־פה ללא הבנת התוכן הוא כמו קליפה ריקה.
משעה שהקאנון הועלה על הכתב בסרי לנקה, החלו גם להצטבר מסורות פרשניות שהתלוו לכל חלק. מסורות אלה הועלו על הכתב ונערכו על ידי בודהגהוסה במאה החמישית, וסודרו באופן עקבי בפאלי, בגרסתה המאוחרת יותר כפי שהובנה בסרי לנקה באותה תקופה. קטעי הפרשנות נקבעו ככתבים כחוץ-קאנוניים, אבל הם מגדירים את הפרשנות של התהרוואדה לרובד העתיק יותר. אליהם אפשר להוסיף ספרי לימוד כמו ויסודהימאגה (דרך הטיהור) שמציגים את עיקרי הדרך שלימד הבודהה בקיצור יחסי. ספר זה, באופן ספציפי, מגדיר למעשה כיצד התהרוואדה מבינים את דרך הטיהור שלימד הבודהה ומובילה לשחרור. מסורות אחרות שימרו מדריכים אחרים, כמובן.
הקאנון הפאלי – המשך לימוד וקריאה
דברי הבודהה זכו בשנים האחרונות לתשומת לב רבה. הסל המתורגם והנחקר ביותר הוא סל הדרשות (סוטה sutta), אולי בגלל האיכות הספרותית והאנושית שעולה ממנו. הקריאה באבהידמה, לעומת זאת, קשה יותר. מחקר השוואתי מעניין נעשה אפשרי עם הגילוי של אוספים קאנוניים אחרים – למשל ה"אגמה" הכתובה סינית שמתורגמת בבירור משפה הודית כלשהי. ישנה חפיפה רבה בין שני הקאנונים מה שמצביע ככל הניראה על מקור עתיק ומשותף להם.
את הפרויקט החשוב ביותר להנגשת הכתבים היום אפשר למצוא באתר https://suttacentral.net שמכיל את המקור הפאלי לצד תרגומים רבים לשפות שונות. בנוסף, האתר כולל אפשרות לחיפוש מילוני, אינקדסים לפי נושאים, ואפשרות למצוא דרשות ספציפיות לפי שיטת הקטלוג המסורתית. בעבר, ובאקדמיה, נהוג היה להפנות לכרכים המודפסים של האגודה לכתבים פאליים בלונדון (Pali Text society, PTS) שם יצאו כתבי המקור בשפה הפאלית, ובאותיות לועזיות (Roman letters). למעשה, לפאלי אין כתב. זו שפה שהועברה בעל-פה, ובכל ארץ כותבים אותה באותיות המקומיות. ההפניות ל-PTS נעשו מיותרות ואף מסורבלות משעה שכל הקאנון נמצא ברשת האינטרנט ואין משמעות למספרי הכרכים או העמודים.
מסיבה זו בתרגומים החדשים שלי אני מפנה למקור לפי שיטת הקידוד המסורתית, שמקילה על החיפוש. השיטה שבחרתי מציינת בקוד בן שתי אותיות את הקובץ, ובמספרים את הפרק או הספר מתוך הקובץ. למשל, MN10 מציין את הדרשה העשירית בקובץ Majjhima Nikāya. בקבצים אחדים הספרה הראשונה מציינת את מספר האוסף, והשנייה את מספר הדרשה בתוך האוסף. כך, AN7.71 מציין את דרשה מספר 71 בתוך האוסף השביעי בקובץ Aṅguttara Nikāya.
<< בחזרה לעמוד הקהילה של הספר "הדרך"
קיצורי הקבצים המצוטטים בספר החדש הם:
DN—Dīgha Nikāya
MN—Majjhima Nikāya
SN—Saṃyutta Nikāya
AN—Aṅguttara Nikāya
Snp—Sutta Nipata (in Khuddaka Nikāya)
DhP—Dhammapada (in Khuddaka Nikāya)
Mv—Mahāvagga (in Vinaya)
Vb—Vibhaṅga (in Abhidhamma)
[i] לסקירה אודות תיארוך מותו של הבודהה ראה מאמרו של פרביש (Prebish 2008). ראו גם (Gombrich 1991; Nakamura 1991)
[ii] Gethin 2004
[iii] גרגורי שופן הוא כניראה החוקר הבולט ביותר שסבור שהמחקר אודות הבודהיזם המוקדם מתרכז יתר על המידה בכתבים שאינם אלא תוצר ערוך ומגמתי שאינו מייצג את מהלך העניינים ההיסטורי (Schopen 1991; Schopen 1997). לעומתו ריצ'רד גומבריץ' ורבים מתלמידיו סבורים שאפשר באופנים שונים לחלץ את ההיסטוריה של הבודהיזם המוקדם מתוך הכתבים שהגיעו לידינו (Gombrich 1996; Hamilton 2000)
[iv] ראה ג'תין (Gethin 1998 p.50)
[v] Richard Gombrich "Buddhism and Pali" Oxford: Mud Pie Slices, 2018. (ISBN: 9780993477041)."
מחקר של טקסטים בודהיסטים מזווית פילולוגית מוצג על ידי נורמן (Norman 1997b)