בינה מלאכותית

השלב הבא באבולוציה של הידע הגיע. קוראים לו chatGPT והוא הולך להיות ברוטלי ומהיר יותר מקודמיו. הוא ישנה הרבה דברים, ויחד עם זה הוא לא ישנה את מה שחשוב לנו באמת. להיפך, אני חושב שהוא ידגיש יותר מאי פעם מה ראוי לעשות עם הזמן שלנו ואיך לחיות. דווקא בגלל שהוא משנה את העבודה המקצועית הוא יחשוף את החשיבות של יחסים בינאישיים, חמלה, ואיכפתיות.

צ'ט חדש של בינה מלאכותית הולך לשנות את העולם

אם קשה לנו לדמיין את העולם לפני גוגל, כניראה שיהיה קשה לדמיין אותו בעתיד לפני הפיתוחים האחרונים של מעבדת openAI. האחרון שבהם שנפתח לשימוש הציבור הוא הChatGPT  שהוא ממשק צ'ט שאפשר לבקש ממנו לבצע משימות אינטלקטואליות, והוא עונה בשמחה וכותב מאמרים, ומציע רעיונות ותשובות לכל דבר כמעט. השתמשתי בו ונשמטה לי הלסת.

בפועל הבת שלי הקדימה אותי כמו שאך מצופה במקרים כאלה. היא כבר הספיקה לבקש מהחבר הדיגיטלי החדש שיעזור לה בוק ריפורט שהיא צריכה לכתוב. כשדיברנו על זה היא אמרה שזה לא מרגיש כמו שינוי גדול מגוגל, ידידו הטוב ביותר של התלמיד במערכת החינוך המאובנת שלנו. הצ'ט פשוט כתב לה סיכום של הספר כמו הסיכומים שאפשר למצוא בגוגל. אבל יש הבדל טכנולוגי גדול אחד. בגוגל בן אדם כתב את הסיכום וגוגל מצא אותו. הצ'ט החדש לא העתיק את הסיכום הזה. הוא כתב אחד בעצמו. זו קפיצת מדרגה עצומה.

הצ'ט לא חוזר כמו תוכי על מה שהכתיבו לו. הוא גם יוצר חיבורים חדשים ומביע עמדות. הבת שלי הציעה שנבקש ממנו להגיד משהו על ההבדל בין בודהיזם ליהדות. הוא מנה כמה הבדלים וכמה מאפיינים דומים בין הדתות, וסיים באמירה שלמרות החפיפה חשוב להדגיש שמדובר בשתי דתות שונות וחשוב לכבד את ההבדלים ביניהם. סיכום בנאלי, אמנם, אבל עדיין לא רע בשביל מכונה שלא מבינה כלום מהחיים שלה.

ברגע שכל התלמידים והסטודנטים יגלו את המכשיר הזה, הרעיון של כתיבת עבודות יצטרך לעבור מהפך רציני. אני מניח שהרגע הזה יגיע בעוד כמה שבועות. מקסימום בשנת הלימודים הבאה. אם עד עכשיו חשבנו שהידע נגיש, אבל על התלמיד לדעת לנתח ולהעריך אותו, גם זה הולך להשתנות. יש טכנולוגיה שתהיה טובה יותר גם בלהעריך ולנתח את הידע הקיים. זה הולך לשנות הרבה מאוד דברים.

גרסאות מתקדמות של הטכנולוגיה הזו כבר יכולות לבצע משימות כמו ניסוח טיעונים משפטיים, ניתוח מקרים פסיכולוגיים ורפואיים, ושלל דברים טכניים שאינם מילוליים. הצ'ט הוא בסך הכל חזית שמאחוריה טכנולוגיה שיכולה לא רק לכתוב מאמרים, אלא גם לכתוב קוד תיכנות ולפתור בעיות מתמטיות סבוכות. יש להם גם אחד כזה שיוצר אומנות. נגיע לזה עוד מעט.

הגרסה הנוכחית היא עדיין צ'ט מוגבל למדי. כשביקשתי ממנו להסביר לי מה הם שש העקרונות שהבודהה ניסח לגבי חיים הרמוניים אחרי שביקר את אנורודה ביער – ארוע מאוד ספציפי שמתואר בוינאיה – הוא חירטט משהו שלא היה מדוייק. כשביקשתי לקבל את המזמור הפאלי על ההזכרות בבודהה שמתחיל במילים itipiso הוא הביא חצי מזמור והדביק לו כמה משפטים לא קשורים בפאלי ואז תרגם את הכל לאנגלית. אוקיי. הבסתי את המכונה, שהידע הכללי שלה חלש (הפתעה!) בכל מה שקשור לתרבות לא אמריקאית.

המכשיר גם מוגבל על ידי החוקים שהשיתו עליו המפתחים שלו – למשל הוא לא מתעסק עם מידע אישי ולא זוכר מידע אישי. רוב המידע שאצור בו נגמר ב 2021. מזה גם אפשר להבין שהוא לא מחפש מידע חדש באינטרנט. הוא מבסס את התשובות שלו על המידע שהוא כבר למד עד עכשיו. זו מערכת סגורה.

אבל אין ספק שהשלבים הבאים יביאו קפיצות עצומות ביכולות ואפשר לדמיין כבר לאן זה הולך. זה יהיה מכשיר שיוכל לייצר תשובות טובות לכמעט כל שאלות הידע ולרוב השאלות שקשורות לניתוח והבנה של ידע. הוא יבחר בשבילנו את המידע הכי מתאים, ינתח אותו, ויביא רעיונות שלא חשבנו עליהם קודם. אכן, הרבה אנשי מקצוע יתחילו להשתמש בו, לקצר את זמני העבודה שלהם, ולייתר חלק מהשירותים שהם מציעים. כתוצאה מזה המחירים של השירותים ירדו, ויהיה שמח בכלכלה החדשה. זה רק שאלה של כמה מהר זה יקרה.

עבודה מקצועית היא תווך ותרגום, אבל זה הולך להשתנות

כל המקצועות עתירי הידע נעזרים כבר היום בטכנולוגיות שעושות את העבודה קלה יותר. באופן מפתיע, זה לא הקטין את כמות העבודה והעובדים. אני חושד שהסיבה לכך היא שעם הגידול בידע נוצר גם גידול בצורך לתווך אותו ולהבין אותו. הטכנולוגיה פשוט לא הדביקה עדיין את הקצב, ולכן לא ראינו עדיין קריסה של המקצועות החופשיים. אבל אולי הרגע הזה מתקרב.

איזו טכנולוגיית מידע התפתחה ברפואה, משפטים פסיכולוגיה ומחקר במדעי הרוח? התחלנו במחברות, סיכומים, ספרים, ספריות, קטלוגים של ספריות, והמשכנו עם הדיגיטציה של זה, עם כנסים ושיעורים מוקלטים, מאגרי מידע, חיפוש במאגרי מידע, מומחים לחיפוש במאגרי מידע. בהמשך מחשבים החלו לקצר תהליכים באיבחון, בדיקות, טיפול, ייצור דוחות ומעקב אחרי לקוחות. כל המחקר עצמו שנשען על מאגרי מידע וים של כלי ניתוח עצומים.

במילים אחרות, עברנו תקופה ארוכה של התמקצעות והתממשקות של אדם וטכנולוגיה. התמונה הקלאסית של זה היא הרופא שמביט ומקליד במחשב במהלך הפגישה הטיפולית, שהתקצרה משעה לחצי שעה, ולרבע שעה, ולעשר דקות. למרות שזה לא נעים – הרפואה לא נעשה גרועה יותר עם השנים. להיפך. אבל הנקודה החשובה בכל זה היא שלאורך כל התקופה הזו נשמר תפקיד מיוחד לאיש המקצוע.

האדם, איש ואשת המקצוע, הם הסמכות ובעלי שיקול הדעת. הם האינטגרטורים של המידע. הם מי שמשתמשים ומנצחים על הטכנולוגיה. לשופט יש הרבה עוזרים, גישה להרבה מידע, וידע אקדמי עצום. אבל הוא כותב את פסק הדין. לרופאה – אותו הדבר. יש הרבה כלים. הרבה ידע. ובסוף הם מאבחנים וממליצים ומחליטים מה יש לעשות.

למה מלכתחילה צריך היה את כל אנשי המקצוע האלה? אפשר להסתכל על זה ככה: ככל שהעולם נעשה מסובך יותר מבחינה בירוקרטית ומבחינת הידע שנצבר, צריך מתווכים טובים יותר בין האדם הרגיל לבין הידע המורכב.

רואי חשבון הם דוגמה מצויינת. החוק מסובך. התקנות סבוכות. מי יכול להבין את זה בכלל? מי יכול למלא את הטפסים האלה בלי לטעות? רק אדם שלמד את זה במשך שנים. הוא מומחה. והמומחיות שלו היא בתיווך.  מצד אחד הוא מדבר עם בני אדם, מצד שני הוא מדבר עם מאגרי מידע תקנות חוקים ופרוטוקולים. רואה חשבון הוא בעצם מתרגם משפה אחת לשפה אחרת.

משפטנים נמצאים בעמדה דומה. אנחנו זקוקים לכל כך הרבה מהם, כי אנחנו חיים בחברה מסובכת, עם מלא אנשים, מלא חוקים, ומלא דברים שצריך להסדיר מבחינה משפטית. אפילו משפטנים לא יכולים להכיר את החוק כולו, אבל הם מתמחים, והם יודעים מי מכיר את מה ואיפה לחפש את התשובות, ואיך לתרגם מחשבות אנושיות לשפה משפטית, וידע משפטי לשפה אנושית.

אפשר לחשוב על פסיכולוגים ורופאות בצורה דומה. גוף ידע עצום. הרים של מחקר ונסיון קליני בכל העולם. שאלונים. איבחונים. בדיקות. תוצאות. פרוטוקולים של טיפול. מי ששולטת במידע הזה ויודעת לתרגם אותו אמורה להיות מטפלת יעילת ומועילת יותר. אבל זה כמובן לא כל הסיפור. זה רק הצד המקצועי של הסיפור.

אבל בשנה שנתיים האחרונות הסיפור הזה מתחיל להשתנות. מי שמבינים את כיוון הנסיעה כבר אומרים, היי, יש היום אלגוריתמים שיחליטו יותר טוב מהרופאה. יש מכשיר שמתרגם טוב יותר את שפת רשות המסים או שפת המחקר הרפואי לשפה אנושית. לאלגוריתם גישה ליותר מידע, יותר כלי ניתוח, והוא אף פעם לא עייף. הוא לא רעב, לא צמא, לא מוסח, ואי אפשר להטות את דעתו בהבלים. הוא כניראה יעשה יותר צדק מאשר שופטת בשר ודם, יהיה מדוייק יותר מרופא המשפחה, ויטעה פחות מרואה החשבון.

(נהגים? ברור. ברגע שהטכנולוגיה תבשיל, ברור לנו מי יעשה פחות תאונות. תנו את ההגה למכונה. היא לא שותה. לא רבה עם בן הזוג. והיא תמיד מכירה את כל החוקים. היא תלמד להיות נהגת מעולה.)

אוקיי, אתם מבינים מה קרה כאן. בהתחלה כולם היו בני אדם. בהמשך התחלקנו לשני סוגים. היו בני אדם רגילים, והיו כאלה שיש להם גישה ושליטה על ידע מסויים. מומחיות. בהמשך המומחים הפכו ממומחים לידע למומחים לתרגום ותווך של ידע.

התפקיד של המומחים הולך ומתמקד אל תוך נקודת האיון הזו. ועם הולדת ה chatGPT אפשר לראות שהמכונות עצמן יכולות לעשות את עבודת התיווך והתרגום באופן לא רע בכלל.

בום.

מה יעשו עכשיו הרופאות, משפטנים, רואי חשבון, מורות, מרצים, וסופרות של ספרי לימוד? המכונה תתחיל להחליף חלק ניכר ממה שהם עושים היטב.

בשנים הקרובות נראה יותר ויותר אנשי מקצוע לוחצים על כפתור ומקבלים מהמכונה את מה שבעבר הם היו עושים בעצמם. והם יעבירו את זה ללקוח. בהתחלה הם ילחצו כדי לקבל פסקה פה ושם, סיכום או רעיון חדש. בהתחלה זו תהיה אבחנה רפואית שהם יבדקו את תוקפה בעצמם. בהמשך, אם זה יסתבר כמועיל (ואני צופה שכן) הם יעבירו יותר ויותר אחריות לאלגוריתם.

הנה דוגמה. יש לחברת הבינה המלאכותית הזו גם מנוע שמייצר דימויים. כותבים לו "איור של חמישה כלבים רוקדים עם שמלות" ותוך ארבע שניות יש איור כזה. זה הרבה יותר קל וזול מאשר לצייר אחד כזה, או לבקש מילדה כשרונית בסין לצייר אחד כזה.

כבר היום אני בטוח שמעצבים עושים את זה. הלקוח אומר מה הוא רוצה. הם אומרים למכונה מה הם רוצים. וזה חוסך המון זמן. וזמן זה כסף.

אבל מחר – מי צריך יהיה את המעצבים בכלל?

כשהלקוחות יבינו שזה מה שקורה, הם יתחילו לנסות ללחוץ על הכפתור בעצמם. זה לא יהיה פשוט כמו שזה נראה. כי בשביל למצוא תשובה טובה, צריך גם לשאול שאלה טובה. ולא כולם יודעים לשאול שאלה טובה. אבל תודו שזה קל יותר לשאול שאלה טובה מאשר למצוא תשובה טובה.

(אגב, זה אותו תהליך שיקרה בבתי הספר. הבת שלי לחצה על הכפתור, ונתנה למורה את מה שהוא רוצה: בוק ריפורט על איזה ספר רנדומלי. כשהמורה יבין שזה מה שקורה, הוא יאלץ לשנות את מה שהוא מבקש מהתלמידות או לשנות מקצוע).

למה אני בכל זאת יוצא מכל זה מעודד ושמח?

רוחי לא נופלת כי ההתפתחות הזו תחזיר לקדמת הבמה את השאלה מה באמת חשוב, ומה אנשים באמת רוצים וצריכים.

קחו אותי כדוגמה. במובן מסויים, אני מומחה לבודהיזם ומיינדפולנס. אנשים באים אלי ללמוד את זה. אבל מה באמת המומחיות שלי? האם אני מומחה בלמצוא את הטקסט הנכון בקורפוס הכתבים הבודהיסטיים? כן, אני כן. אני מכיר את המחקר על מיינדפולנס? כן. אבל לא בשביל זה באים אלי.

(אגב, כבר כמעט לא שואלים אותי על מחקרי מיינדפולנס. ואם מישהו שואל אני מפנה לחברינו גוגל. באמת לא צריך אותי בשביל זה.)

באים אלי כי אני יוצר סביבה חברתית ותודעתית שמאפשרת התפתחות, ריפוי, שינוי, קשר, ותרגול. מי שרוצה להתפתח, להשתחרר, לפגוש, ולעבור תהליך של שינוי יודע שגוגל או בינה מלאכותית לא יספקו את זה כי הדבר הזה מתאפשר דרך תודעות אנושיות. כדי להדריך אחד את השני אנחנו צריכים אחד את השני. אנחנו עושים את זה יחד. ואנחנו זקוקים למידה מסויימת של היכרות אישית עם סבל ועם אתגרי התודעה האנושית.

כשלימדתי את השיעור האחרון בקורס insight dialogue  ביום שני שעבר היה לי ברור מעבר לכל ספק ששום מנוע של בינה מלאכותית לא היה יכול לייצר את התהליך שעברנו יחד במהלך החודשיים האחרונים. אחת הסיבות היא שהמורה בקורס, כלומר אני, אנושי. יש לי פגמים, קשיים, אתגרים, ומתוך ההתנסות שלי בזה אני יכול ללמד. אפשר ללמד רק מתוך התנסות אנושית כזו. המפגש עם סבל הוא הקרקע שעליו מתבססת הדרך. מכונה חכמה ככל שתהיה לא תוכל לספק את זה. היא תצטרך לזייף את זה, וכולם יידעו.

אנחנו זקוקים שיראו אותנו, יקשיבו לנו, ידריכו אותנו. כדי לבסס אמון, אנחנו זקוקים למישהו שעבר בעצמו משהו. אנחנו רוצים חברים. לא רק מומחים ויועצים. בקורסים שלי לא נותנים עצות אחד לשני. אנחנו מסכימים על זה בכתב, מראש. אנחנו קוראים טקסט יחד לא כדי לפרש אותו באופן הכי מדוייק, אלא כדי להבין איפה הוא נפגש ומשמעותי בחיים שלנו, בהתנסות שלנו.

אז אני לא מודאג. כשהאלגוריתם יחליף את אנשי המקצוע, נוכל לחזור לעשות את הדברים שאנחנו אמורים לעשות. ליצור, לחקור, לשחק, לאהוב, לתמוך זה בזו, לתרגל, לפגוש סבל, להתגבר עליו, או במילים אחרות לחיות חיים רוחניים מלאים. רופא המשפחה שלי כבר מבין את זה. הוא יושב איתנו חצי שעה אפילו שבאנו בין תורים, ומתקשר אלינו מחו"ל כדי לשמוע מה נשמע, כי הוא יודע שהוא לא מכונה של תרגום ידע רפואי שנועדה לפלוט אבחנות והפניות. הוא בן אדם שאכפת לו. ואכפת לו כי גם הוא בן אדם. ומישהו היה אכפתי כלפיו פעם. גם רואה חשבון יכול לעבוד ככה. וגם עורך דין.  

האם בינה מלאכותית מייתרת את הציור?

לאירגון הבינה המלאכותית יש מנוע נוסף, DALL-E, שיוצר דימויים. שלחתי כמה "ציורים" חדשים למורה שלי לציור. אלה ציורים שהמכונה עשתה, ובעין לא מיומנת הם נראים לא רע. ביניהם תוכלו להבחין בתחריט של עץ, דיוקן עצמי של הצייר ההולנדי ורמיר (שאין באמת דיוקן עצמי שלו), ובציור שמן של עץ אלון צעיר באביב הישראלי.

המורה שלי לא התלהב במיוחד. הוא חשב שהציורים לא טובים מספיק. גסים.

אבל אני חושב שהוא פספס את כל העניין. אולי בעוד חודשיים או שנתיים המכונה תייצר ציורים טובים יותר ולא גסים. זו לא הנקודה.  

הנקודה היא שאנחנו מציירים כי לצייר יותר חשוב מהציור. התהליך חשוב מהתוצאה. אני מתבונן, מניח כתם, מתבונן, מניח קו. אני מתמודד עם אתגר עצום – לראות את העולם, ליצור קשר עם העולם, ולהעביר את זה אל הבד. אני נושם ונמצא בתוך תהליך. כשאתם מסתכלים על הציור אתם מתפעמים כי משהו בכם יודע שככה זה צויר. כל קו. כל כתם. מבט ועוד מבט. אנחנו אוהבים את זה. זה מרגש אותנו לעצור ולהסתכל. ציור טוב מזמין עצירה כזו, ואנחנו מסתכלים בהתפעמות.

גם הטקסט הזה נכתב ככה. הוא לא נפלט ממכונה אחרי 0.5 שניות וללא כל חשיבה. הוא נכתב מילה מילה, במאמץ, מתוך חשיבה וכוונה. תהליך הכתיבה שלו משמעותי בשבילי לא פחות מהיותו "טקסט" שקיים עכשיו בעולם וכולם יכולים לקרוא.

הנה כמה ציורים שנעשו באופן הזה. לא תוך 4 שניות במחשב, אלא בתהליך של ימים ושבועות.

ציור שעשה אלגוריתם אף פעם לא ייספק את אותו הדבר, כי אנחנו יודעים שהוא משקר. אפילו אם הוא יעשה דיוקן "יפה" של ורמר, הוא יהיה רק קליפה ריקה. האלגוריתם לא מייתר את הציור. להיפך, הוא רק יזכיר לנו כמה מהלך הציור עצמו חשוב.

מהלך לוקח זמן. הוא כמו טיול. ללכת ברגל לטיול מאפשר לנו לראות דברים שלא היינו יכולים לראות אם היינו נוסעים באוטובוס. אפילו אם בשני המקרים אנחנו מגיעים לאותו המקום בדיוק, ההליכה ברגל משנה אותנו באופן שהנסיעה המהירה לא יכולה. אולי כל הבינה המלאכותית הזו, שמכוונת לתוצרים והגעה מהירה ליעד תזכיר לנו לחזור להליכה, לאיטיות, לתהליך ולמגע עם החיים המתהווים.