רווח והפסד בבודהיזם
על שמונה התופעות הארציות
ישנה דרשה ידועה של הבודהה שעוסקת בשמונה דברים שמנהלים את החיים הארציים (AN8.6). אולי שמעתם על השמונה:
רווח והפסד, תהילה ומַפָּלָה, גינוי ושבח, עונג וכאב. אולי גם שמעתם על הגישה הכללית אליהם שמזהירה מליפול אל היאחזות ותלות בכל אחד מהם. זו גישה בריאה לחיים.
תרגום של הדרשה לעברית אפשר לקרוא במסמך המצורף [PDF]
כרגיל, כשנכנסתי לעובי הקורה של התרגום מהמקור הפאלי המילים החלו להיפתח ולהיפרש בפני ביופי ודיוק מרחיבי לב. אני תופש את הדרשות העתיקות האלה כשילוב בין דברי הבודהה – מורה גדול חכם וכריזמטי שחי בהודו במאה ה-5 לפני הספירה – לבין מעשה עריכה ואיסוף של הרעיונות שלו על-ידי ממשיכיו. לרוב קשה מאוד עד בלתי אפשרי להפריד בין הרבדים האלה. אבל ברור שאלה דברים ששויפו ודויקו במשך זמן רב ומתוך הרבה תשומת לב. לכן אני מרשה לעצמי להשקיע הרבה זמן יחסית בקריאה שלהם ונסיון להבין את הדקויות והדיוקים. זה שווה כל רגע.
התנועה המעגלית בסמסארה של התופעות הארציות
הדרשה נפתחת בהצהרה שיש שמונה מצבים ארציים שמסובבים את העולם, והעולם מסובב שמונה מצבים ארציים.1 זו בחירה מעניינת להציג את הדברים. זו הצגה של תנועה מעגלית והדדית שאינה נפסקת. לפועל "מסובב" יש בפאלי משמעות של תנועה מתמדת, תנועה בסמסארה, תנועה מעגלית, ותנועה מוגבלת. למשל אותה מילה משמשת בטקסט אחר לתיאור בעל-חיים שקשור ברצועה ארוכה למוט. הוא מסתובב ומסתובב סביב המוט. הוא אינו חופשי.2
התופעות הארציות אינן בשליטתנו
השמונה, כאמור, הם רווח והפסד, תהילה ומפלה, גינוי ושבח, עונג וכאב. לפעמים מתרגמים "הצלחה וכישלון" אבל אני לא חושב שזה מדוייק. הצלחה וכשלון זה משהו שתלוי במידת מה במאמץ וביכולות שלך, ולכן זה פחות מתאים כאן. הזוגות עוסקים בדברים שהחיים זורקים עליך מבחוץ, ואין לך שליטה עליהם.
הזוג הראשון הוא רווח והפסד, ומדובר במילים שעוסקות ברכוש ומשאבים. לפעמים מקבלים יותר. לפעמים מקבלים פחות. זה נכון לנזירים שמקבלים את המזון והתמיכה מהקהילה, כמו גם לכל אחד מאיתנו שצוברים ומאבדים כסף ורכוש בעקבות אירועים שלא בשליטתנו.
איך אני יודע שאלה דברים שלא בשליטתנו? המקור מדייק. הבודהה מסביר: "הפסד מזדמן לאדם". קרן ארבל תרגמה יפה אדם פוגש הפסד ובהמשך כותבת אדם חווה הפסד. אבל אם להיות מילוליים אז המקור הפאלי אפילו חסכני יותר. הנושא של המשפט אינו האדם אלא ההפסד. באופן מילולי: הפסד מתרחש בשביל האדם. רווח מתרחש. תהילה מתרחשת, בוז מתרחש. וכולי. מבנה לשוני סביל מאפיין את הפאלי, אבל זה לא במקרה. ההבחנה הברורה בין הדברים שאנשים עושים לדברים שקורים טבועה עמוק בשפה. זו הבחנה קריטית בשביל התרגול.
הזוג השני עוסק בשם הטוב של האדם. שוב, מזדמן לנו לשמוע שאנשים מעריצים אותנו או בזים לנו. זו אחת מתופעות העולם החזקות ביותר. תהילה, מוניטין, פרסום, מניעים את העולם. והעולם רוצה עוד מזה. הצד השני של המטבע אלה הם כמובן ירידה מהנכסים הסימבוליים האלה, מפלה, השמצות, דיבה, ובוז.
הזוג השלישי נראה דומה לשני, אבל עוסק יותר ביחס שאנחנו מקבלים מהקרובים לנו לגבי דברים שעשינו. האשמה, גינוי, שבח, בדרך כלל לגבי דברים שעשינו או לא עשינו. אמרנו או לא אמרנו. רק היום קיבלתי דברי ביקורת וגנאי (לא מוצדקים! לדעתי). גנאי מזדמן לאדם. לא בחרתי בזה. זה הגיע אלי. ובאותה מידה יכולתי לקבל תשבוחות ופידבק חיובי. כפי שמיד נראה ההתמכרות לשני והמאבק עם הראשון יוצרים סבל.
הזוג האחרון ברור דיו: עונג וכאב מגיעים אלינו בחיים. הכוונה, לדעתי, היא ממש לנעימות גופנית ואי-נעימות גופנית. שני מצבים אנושיים מוכרים.
היחס לתופעות חשוב יותר מהתופעות עצמן
כולם חווים את שמונת המצבים. אבל יש הבדל בגישה אליהם. הגישה המועילה היא לחקור ולהרהר ולהבין את הדבר כהוויתו. איך? להבין "הזדמנה התופעה הזו, היא ארעית, לא מספקת, והיא תעלם". אם לא תופשים אותה ככה, סובלים. אם תופשים אותה ככה משתחררים.
גם כאן מצאתי שהניסוח המקורי פשוט ומקסים. מנגנון הסבל מתואר בדרשה ככה: הדבר שהזדמן לנו – רווח, הפסד, תהילה וכו' – משתלט על התודעה ונתקע בה (cittaṁ pariyādāya tiṭṭhati). נכון ביטוי נהדר? זה אגב, מה שקרה לי היום. כששמעתי מה חושבים עלי, זה נתקע לי בראש והשתלט לי על התודעה. הייתי צריך להתאמץ כדי לשחרר את זה ולרופף את התקיעה.
אם ככה, כולנו נתקלים ברווח והפסד, תהילה ומפלה, גינוי ושבח, עונג וכאב.
חלק מאיתנו מתלהבים מהרווח ומתעמתים עם ההפסד. כשאנחנו עושים את זה, רווח או הפסד משתלטים על התודעה ונתקעים בה. אבל אם לא עושים את זה, הם לא נתקעים ולא משתלטים. הם מתפוגגים ונושרים מאיתנו. הרי הם מלכתחילה לא היו שלנו.
זה אומר, בפועל, להתאמן באי העדפה. לנטוש את המרדף המתלהב אחרי הנעים, והמאבק המתיש עם כל הלא נעים. להפסיק לריב עם המציאות. בתוך זה מתגלה חופש ושחרור של הלב.
הדרשה מסתיימת בשורות שיר:
רווח והפסד, תהילה ומפלה,
גינוי ושבח, עונג וכאב,
אלה תופעות אנושיות ארעיות
לא נצחיות, שתכונתן להעלם.
החכם המודע יודע אותן
ומחשיבן כנתונות להיעלמות.
התופעות הנחשקות לא מטרידות את לבו
והבלתי נחשקות לא דוחות אותו.
התלהבות ועימות גם יחד,
מתפזרות, נעלמות, אינן-עוד
אחרי שהוא מכיר את זה, מצב טהור ללא צער
הוא יודע בבהירות את ההליכה מעבר להתהוות.
כריסטופר טיטמוס מורי ורבי החליף איתי כמה מילים על הנושא הזה לאחרונה, וכתב פוסט מעניין וחד כהרגלו. למעשה ההתכתבות הראשונה שלנו הולידה את התרגום הזה. ממליץ מאוד לקרוא את הדברים שלו, שמביאים עוד זוית ולוקחים הכל צעד קדימה. או הצידה. או למעלה. לינק לבלוג של כריסטופר
(1) הדרשה מתורגמת אצל קרן ארבל בספר "דברי הבודהה". התרגום מצוין. אבל המשפט הראשון לא מדוייק כי היא כותבת שהתופעות מניעות (מסובבות) את העולם והעולם מונע על ידי התופעות – שזה כפילות שלא מופיעה במקור. במקור התופעות מניעות (מסובבות) את העולם, והעולם מניע (מסובב) את התופעות. [בחזרה לטקסט]
גם שורות השיר המסכמות לא מתורגמות שם.
(2) SN 22.99 [בחזרה לטקסט]
תודה על התרגום ותודה על ההקדמה. סאדהו!
תודה, סטי!
אסף , תודה על התרגום ודברי ההקדמה מרחיב ידע ולב.
תודה נורית! טוב לשמוע ממך