מה יש לדרך שלימד הבודהה להציע בימים האלה?

כתבתי את הטור הזה ל"בודהיזם בישראל" בשיא הבלגן סביב ההפיכה/רפורמה. ברגע הזה הכנסת יצאה לפגרה לפני פסח, והלהבות דעכו קצת. אבל לא נראה לי שזה בשום אופן נגמר, ושתי שאלות ימשיכו להיות רלוונטיות: מה לעשות ואיך לעשות. הדרך בעלת שמונת הנתיבים מציעה מבט רחב על החיים, והיא יכולה להיות רלוונטית בשעת משבר. כל משבר. גם פוליטי, גם חברתי וגם אישי. כתבתי את הדברים בצורה רחבה מספיק, כדי שאפשר יהיה גם להכיל אותם על מקרים אחרים. אבל מקווה שבמיוחד עכשיו, יהיה בזה מענה לחרדה והשיתוק (או הפעלתנות) שמלווה לזה.

המאמר הזה מבוסס על ספר חדש שכתבתי. עד תאריך 19/5 יהיה גיוס בהדסטארט שבמסגרתו אפשר לקבל את הספר בהנחה למזמינים מראש, ולהצטרף לשיעורים ולקבל טקסטים נוספים שתרגמתי במיוחד לכבוד זה. כל הפרטים כאן >>

הדרך מצביעה על שמונה תרגולים, או היבטים של התרגול:

1. השקפה – איך לחשוב, להרהר ולהבין את המציאות ואת עצמנו
2. כוונה – לאן לכוון את עצמנו, למה לשאוף ומה כדאי לרצות או לא לרצות
3. דיבור – איך לתקשר, לדבר, להקשיב
4. פעולה – איך היום שלנו מתנהל, מה לעשות, מה לא לעשות. במיוחד רלוונטי בימים של מחאה ואקטיביזם
5. פרנסה – זו הדרך בה אנחנו מרוויחים ומתקיימים, אבל גם על מה מוציאים את הכסף והאנרגיה שיש לנו
6. מאמץ – על מה שווה להתאמץ, מה הוא מאמץ נכון, מה הוא מאמץ מוגזם או חלש מדי. שינוי דורש השקעה של אנרגיה
7. היזכרות – לפעמים קוראים לזה מיינדפולנס. זו היכולת לשים לב, לזכור מה חשוב
8. ריכוז – או סמאדהי, שמתייחס גם למדיטציה, אבל גם ליכולת לראות דרך ספינים ורעשים. בהירות. מיקוד.

אסף פדרמן, מחבר הספרים “מיינדפולנס: שינוי נפשי באמצעות אימון מוחי” (2018), ו”דברי אמת”, תרגום לעברית של הדהמפדה (2011). מלמד דהרמה, מיינדפולנס ומטפל בפסיכותרפיה, מצייר וכותב. מתגורר בחיפה עם משפחתו. ספרו החדש של אסף פדרמן “הדרך” יראה אור במהלך 2023 בהוצאת פרדס. לפרטים https://mindfulness.co.il/thepath

***

הדרך בעלת שמונת הנתיבים נוגעת בכל היבטי החיים. היא תרגול עמוק ורחב. זו הדרכה תומכת במיוחד במצבים שבהם הדברים מבולבלים, בוערים ומתפרקים. הנה מדריך קצר לשימוש בדרך בימים סוערים חברתית ופוליטית.

השקפה

כשאנחנו מסתכלים על המציאות, אנחנו רואים אותה בדרגות שונות של בהירות. אם ההשקפה תהיה בהירה ומדויקת, יהיה לנו קל יותר לדעת מה לעשות או לא לעשות. השקפה תוליך לכוונה.

היבט העומק של השקפה מזכיר לנו שהדברים ארעיים ומראה איך הסבל נוצר מהיאחזות בהם. מבט עמוק כזה מזכיר לנו ששינוי הוא לא תקלה בעולם, אלא מה שחייב לקרות כך או אחרת, אפילו שינוי שאנחנו חושבים שהוא מזיק – בנורמות, בחוקים, במשטר ובמדיניות. זהו מבט שמשחרר מצדקנות, ומקרב אותנו לבהירות ובאופן מפתיע גם לחברות ולאכפתיות. כשאנחנו לא אחוזים באידאולוגיה, זהות או פחד, אנחנו פנויים לראות בני אדם. במקום הזה יכולות להתעורר הכוונות הטובות ואפשר להניח ל”אנחנו” מול “הם”. זה גם המקום שבו מסתיימת ההיאחזות בהשקפות עצמן. התרגול הזה מביא לבהירות מחשבתית לגבי מה שמחולל סבל ומה שמפחית סבל, מעורר חמלה, ומוליך לפעולה חכמה ומועילה בעולם.

כדי לתרגל את זה כדאי להיפגש עם חברים לדרך ומדריכים שזוכרים את הפרספקטיבה הרחבה. לחפש סביבה בטוחה, ולדבר על זה בלי התלהמות. להיזכר יחד מה באמת חשוב בחיים האלה, ולא לוותר לעצמנו. אנחנו זקוקים לחברים לדרך כדי לתרגל השקפה נכונה.

כוונה

השקפה בהירה תוליד כוונה ברורה – נראה בבהירות ששנאה לא תביא להפסקה של שנאה. שאלימות לא תסיים את האלימות. אם אין לנו כוונה לפגוע אלא כוונה לבנות ולתקן, זה מה שנעשה בסופו של דבר. הכוונה מציירת בזמן עתיד את העולם שבו נרצה לחיות. אם יש תמונה ברורה של העולם הזה, אז הכוונה ברורה: אנחנו מתכוונים להגיע לשם. למשל, לעולם שיש בו כבוד לכל איש ואישה, ביטחון בסיסי, ואי-אפליה. עולם בלי השפלה, שהכוח בו מרוסן, שיש בו ערבות הדדית, ידידות ושותפות. השקפה נכונה מזכירה לנו לא להיאחז בתוצאה, אבל כן לכוון את עצמנו בדיוק לשם.

כדאי לנסח לעצמנו את הכוונה להגן ולא לתקוף. להבין ולא להשפיל. לעמוד על מה שחשוב, בנחישות, ומתוך אהבה גדולה לעולם הזה, לאנשים שבו, ולשאר היצורים. התרגול כאן יכול להיות בתוך מדיטציה, ויכול להיות כהצהרת כוונות מול קבוצת ההתייחסות שלנו, בכתיבה או בעל פה. להגיד ולכתוב באופן ספציפי: “זו הכוונה שלי”.

דיבור

כשהכוונה ברורה ונטולת אלימות גם הדיבור יהיה כזה. אבל לפעמים צריך להדגיש במיוחד את התרגול בתוך האופנים של תקשורת בינאישית. הנה כמה נקודות שתומכות בדיבור מועיל, מיטיב ובונה:

• להשמיע קול. הקול שלנו חשוב. יש לו אפשרות להתבטא. בהפגנה. בעצומה. בשיחה עם חבר. סביב השולחן במשפחה. בעבודה.
• הקול יהיה אפקטיבי אם הוא יובע בעדינות ומתוך אכפתיות. קשה להקשיב לקול תוקפני ומאשים.
• חשוב שהקול יהיה נאמן לאמת, ולא יעגל פינות ויוסיף שקרים. יש לנו מספיק מזה. מה שאנחנו לא יודעים עדיף לא להגיד. ומה שאנחנו יודעים מידיעה ישירה – עליו קל לדבר.
• האם זה הזמן הנכון? לא כל שעה מתאימה להגיד את כל מה שיש לנו להגיד. כדי שישמעו אותנו, צריך למצוא את הזמן והמקום הנכונים.
• דיבור נכון כולל הקשבה עמוקה. לפעמים כדי שהקול שלנו יישמע נהיה חייבים קודם לשמוע קולות אחרים. להקשיב למה שאחרים אומרים, בלי תגובתיות. להקשיב זה לא אומר להסכים.

פעולה

מתוך הכוונה נולדת גם הפעולה. הגוף שלנו זז. אנחנו צועדים או עומדים. מארגנים אירוע. מתאספים. בוחרים איך לפעול או מה לא לעשות. נעשה כל מה שנראה לנו הולם לזמן הזה ומקדם את הכוונות הטובות שטיפחנו. התנהגות לא פוגענית נשענת על תודעה (השקפה, כוונה) שאין בה שנאה, אלא יש בה אהבה וחמלה.

עלינו להיות ברורים לגבי האתיקה שקיבלנו עלינו בחיים האלה. לאתיקה יש היבט של הימנעות, והיבט של פעולה. הימנעות מלפגוע בגוף ובנפש, לא לתמוך בפגיעה, לא לאפשר פגיעה בידי אחרים. עניין זה חשוב במיוחד כשנדמה לנו ש”הצד השני” מנסה לפגוע בנו. האם עדיין נוכל להימנע מנקמנות, אלימות, השפלה והרס? אי-אלימות מעוניינת בידידות ובהבנה של הצד השני, לא בהשפלתו. התנגדות אינה אלימות, כי היא לא מופנית לאנשים עצמם. היא לא באה להרוס ולפגוע, אלא להגן ולבנות. היא מעוגנת בנדיבות. עלינו לחפש דרכים יצירתיות להתנגד באופן לא אלים.

התרגול: כל הפעולות חשובות. אפילו עמידה או הצהרה נותנות רוח גבית לפעולות אחרות. קל יותר לפעול יחד מאשר לבד. עלינו להיות מודעים גם לסכנה שיש בכך. הסכנה היא שיחד אנחנו עלולים להיסחף אל פעולה פוגענית. לכן חשוב לחבור אל אנשים שעקרון הפעולה הלא אלימה מוסכם עליהם. להיסחף יחד באי-אלימות. כל אחד ואחת מאיתנו יכולים לזהות: היכן יש לי השפעה? מה אני יכול לעשות בפועל? עם מי? לדבר על זה. לא להיות לבד.

פרנסה

החלק הזה בדרך שהבודהה לימד עוסק במשאבים והשימוש בהם. אם יש לנו משאבים חומריים, למשל כסף, אפשר להשתמש בהם כדי לתמוך במה שראוי. אם אין לנו כסף, אבל יש לנו משאבים אחרים כמו זמן, ידע או מיומנות – זה המקום לבחור איך להשתמש בהם. המשאבים שברשותנו הם עצומים, ויכולים להשפיע לטובה על העולם, על הפוליטיקה, על החברה ועל האנשים הקרובים לנו סביבנו. התרגול כאן הוא נתינה ונדיבות. בנתינה יש ויתור על משהו שהיה יכול להיות שלנו. ויתור על ימי חופשה, על כסף, על זמן, על בילוי ופנאי. זה ויתור על אנוכיות, ניתוק והתבצרות. באופן מפתיע, המחקר והתרגול מראים שוב ושוב שוויתור כזה לא גורם צער, אלא משמח ומרחיב את הלב.

מאמץ

כדי שנוכל לעשות משהו, כל דבר, עלינו להשקיע מאמץ. אבל כדאי שהמאמץ יהיה מאוזן ונכון. מאמץ שהולם את הכוחות שיש לנו, לא מוגזם ולא מוקטן. בתוך זה, כדאי לנסות להעריך את משך המאמץ, כי אם זו ריצה למרחקים ארוכים על המאמץ להיות מותאם.

אם התודעה מבולבלת, מלאה שנאה, פחד – עלינו להקדיש מאמצים לשנות את זה. אפשר למשל לצמצם את הצריכה של חדשות ודיונים שמעוררים שליליות, ולחפש מפגש קרוב עם חברים לדרך ומנחים.

אם התודעה מלאה בחוסר אונים וייאוש – עלינו להקדיש מאמצים לשנות את זה. אפשר למשל להצטרף לקבוצות של פעולה, לצאת מהבית, להתחבר ולקרוא דברים מעוררי השראה. לא להיות לבד עם הייאוש.

פעולה בעולם משפיעה אחרת על כל אחד ואחת מאיתנו. אבל כולם בסופו של דבר מתעייפים וזקוקים לרענון האנרגיה. מה יכול לווסת ולהחזיר לכם את האנרגיה? הנה כמה רעיונות: מפגש עם אנשים מסוימים. מפגש אינטימי. מפגש חברתי. להיות לבד. לשהות בטבע. עם בעלי חיים. אומנות ומוזיקה. יצירה. מלאכה. עבודה. גינה. שגרה.

תרגול: מאמץ למצוא דרכים לשמר את האנרגיה כדי שנוכל להמשיך לפעול ולעשות את מה שחשוב. להרהר ולחקור – מה מייצר בשבילי אנרגיה, המשכיות ומוטיבציה להמשיך.

תרגול: לווסת את האנרגיה בדרכים שמתאימות ותומכות. לא לשכוח שאנחנו הכלי ואנחנו חשובים לא פחות ולא יותר מאחרים.

היזכרות

החלק הזה מכונה לפעמים “מיינדפולנס”, אבל המשמעות הרחבה שלו היא היזכרות. כדי שנוכל לעשות משהו אנחנו צריכים להיזכר במה שחשוב בדרך ועברנו עליו עד כה: מהי ההשקפה? איזו כוונה ניסחנו? איך לדבר? איך לפעול? אילו משאבים יש לנו? כמה להתאמץ?

בתוך כל זה, חשוב שנזכור גם דברים בסיסיים וחשובים כמו הנשימה, היכולת של הגוף לווסת את עצמו, תחושת הקרקע מתחת לרגליים. ההיזכרות בדברים היסודיים של החיים עוזרת לא להיסחף אחרי הסיפורים והחרדות. היא מקרקעת מאוד ותומכת כשהדברים האחרים נדמים כמתפרקים. תרגול מיינדפולנס יכול לתמוך בכל זמן ובעת סערה.

התרגול: תרגול מדיטציה קבוע, תרגול של מיינדפולנס לפני ואחרי אירועים מסעירים. לפעמים גם בתוך הסערה. היזכרות אקטיבית במה שבאמת חשוב לנו ובאמת תומך – לכתוב את זה, לשנן את זה, לדבר על זה עם חברים לדרך.

ריכוז (או איסוף התודעה)

בדרך כלל סמדהי מתייחס למצבי מדיטציה מרוכזים ושקטים. היכולת להתרכז חשובה מאוד גם מחוץ למדיטציה, והיא נתמכת על ידי המדיטציה. הרעש והכאוס הם אויבי התודעה. אמצעי התקשורת מלאים בספינים וגניבת קשב. עניין פעוט כזה או אחר מקבל יותר מדי תשומת לב, והדברים החשובים והעקרוניים ביותר עלולים להישכח.

ריכוז של התודעה עוזר להפחית את הרעש ולהתעלם ממה שלא באמת חשוב. זה מאפשר לנו לחקור, להקשיב, למקד מאמצים, לשמור על איזון נפשי ושקט פנימי ולהמשיך לפעול כמו שרצינו.

תרגול מדיטציה יכול לתמוך בהשקטה ובריכוז. לזהות את הפיתוי ללכת אחרי ספינים ודיונים צדדיים. לזהות ולעצור. להפנות את הקשב בחזרה למשהו מקרקע ומשם – להחליט מה לעשות. לבחור בקפידה אילו שיחות לקיים ואילו לנטוש.

הדרך שלימד הבודהה היא דרך בעלת שמונה חלקים. היא מכונה גם דרך האמצע, אבל בינה לבין פשרה אין ולא כלום. היא מקיפה את כל ההיבטים האלה. היא עוזרת לנו להיות בתוך המציאות, להבין אותה, ולהביא כוחות חיוביים כדי להשפיע עליה לטובה מתוך איזון ובהירות. זו דרך שמוליכה לשחרור מכבלי האנוכיות, השנאה וההיאחזות.

אם רוצים לקרוא עוד על הדרך, אפשר להכנס לעמוד ההדסטארט ולעזור לספר החדש לצאת לאור (ולקבל אותו לפני כולם)