הנה רשימה של המאמרים האחרונים שכתבתי כאן בבלוג על מיינדפולנס, פסיכולוגיה ושאר הדברים שמשמחים ומעניינים אותי.
Hatthirājavaṇṇasutta SN4.2 להורדה כ PDF מבוא חלק מסדרה של דרשות בהן מופיעה מארה, אויבו של הבודהה והיפוכו – שר המוות, מבשר היאוש והפיתוי, שמנסה להדיח את הבודהה ותלמידיו אל דרכים רעות אך על פי רוב ללא הצלחה. הפעם הוא מופיע כדמות של אלימות נוראה ומפחידה. אך הבודהה מכיר אותו, ועצם ההכרה מאיינת את כוחו. בהמשך…
במהלך העבודה על הספר "הדרך: מה שהבודהה לימד מעבר למיינדפולנס" (פרדס 2023) קראתי הרבה דרשות מהקאנון הפאלי. הן עוסקות שמה שמכונה הדרך בעלת שמונת הנתיבים, או דרך האמצע. בחרתי ברוב המקרים לתרגם את הדרשות בשלמותן מפאלי לעברית. בהתחלה חשבתי שתרגומי הדרשות יהיו חלק מהספר "הדרך" אבל עם הזמן התברר שזה לא יהיה אפשרי. כמות התרגומים שנאספו היתה גדולה מדי והיתה מכבידה על הספר מאריכה אותו מאוד.
כתבתי את הטור הזה ל"בודהיזם בישראל" בשיא הבלגן סביב ההפיכה/רפורמה. ברגע הזה הכנסת יצאה לפגרה לפני פסח, והלהבות דעכו קצת. אבל לא נראה לי שזה בשום אופן נגמר, ושתי שאלות ימשיכו להיות רלוונטיות: מה לעשות ואיך לעשות. הדרך בעלת שמונת הנתיבים מציעה מבט רחב על החיים, והיא יכולה להיות רלוונטית בשעת משבר.
השלב הבא באבולוציה של הידע הגיע. קוראים לו chatGTP והוא הולך להיות ברוטלי ומהיר יותר מקודמיו. הוא ישנה הרבה דברים, ויחד עם זה הוא לא ישנה את מה שחשוב לנו באמת. להיפך, אני חושב שהוא ידגיש יותר מאי פעם מה ראוי לעשות עם הזמן שלנו ואיך לחיות. בואו איתי לטיול קצר שיעבור דרך תולדות העבודה, האלגוריתם, ולמה הציור לעולם לא ימות.
ישנה דרשה ידועה של הבודהה שעוסקת בשמונה דברים שמנהלים את החיים הארציים (AN8.6). אולי שמעתם על השמונה: רווח והפסד, תהילה ובוז, גינוי ושבח, עונג וכאב. אולי גם שמעתם על הגישה הכללית אליהם שמזהירה מליפול אל היאחזות ותלות בכל אחד מהם. זו גישה בריאה לחיים.
ניאנפוניקה הוא אחד הנזירים המערביים החשובים שפעלו בעולם הבודהיסטי במאה העשרים. אבל רבים לא יודעים שמחבר הספר "לב המדיטציה הבודהיסטית" ומייסד הוצאת הספרים הבודהיסטית החשובה ביותר שפעלה באותה תקופה נולד למשפחה יהודית גרמנית בשם זיגמונד פניגר.
לא זוכר איפה הכרנו. עשינו את הדוקטורט במקביל עשר שנים קודם לכן. הוא הצטרף להכשרת מורי מיינדפולנס רגע לפני שנעשה מרצה בכיר ואחר-כך פרופסור לחינוך בבית ברל. במהלך השנים שוחחנו המון פעמים, נפגשנו בכנסים, התייעצנו זה עם זה. הוא שפע רעיונות, הבחנות, ומוטיבציה אדירה לשנות דברים מהותיים בתחום החינוך. חשב, כתב ופרסם בלי הפסקה.
היום בבוקר התבשרתי שאורן ארגז נפטר. אורן היה חולה ומעל השיחות שלנו בשנה האחרונה האפשרות הזו ריחפה בעדינות. אני חושב שהוא ידע שהסיכוי להחלים לא גדול, והתבונן בזה בפקחון ששמור ליוגים רציניים. הוא היה יוגי רציני. ועדיין מאוד מאוד עצוב אובדן של חבר לדרך.
מצרף כאן מאמר שכתבנו יחד
פורסם לראשונה בתאריך 1/2/2021 הקדמה, הבהרה, וסיכום המסקנות פוסט זה הוא הזמנה לדיון. אם יש כאן אנשים שמכירים לעומק את הנושא הזה, אשמח לאיתגור והצעות לתיקונים. הוא כתוב באופן פסקני בגלל שמה שעלה בעקבות החקירה הקטנה שלי הוא די חד משמעי. אם נפלה כאן טעות, או שלא דייקתי, או שיש לך מה להוסיף נא לא…
אינה בעיה נפשית מופשטת, ולכן גם לא בעיה שתיפטר באמצעות שינוי חשיבה או חשיבה חיובית. הטראומה נרשמת בגוף באופן שאינו מעובד על-ידי החלק המודע והשקול של התודעה. היא נעלמת לפעמים אל תוך זכרון חבוי, לא מקושר, ולא מעובד.
הפסיכיאטר בסל ואן דר קאלק סוקר בספר הרבה מהממצאים שהובילו להכרה ולטיפול ב-PTSD, ומצביע על שתי נקודות עיקריות. הראשונה, שנרמזת בשם הספר, היא שהטראומה הנפשית, כלומר הבעיות שמלוות אנשים שנחשפו לפגיעה קשה, היא אינה נפשית במובן הצר של המילה. היא רשומה בגוף, ולכן גם על הטיפול בה לעבור דרך הגוף.