אימון מוחי – ללמוד מיינדפולנס ולשכוח איך לרכוב על אופניים

אנחנו קוראים לקורסי המיינדפולנס שלנו "אימון מוחי". הרעיון מאחורי זה הוא שהמוח הוא פלסטי, כלומר ניתן לשינוי. באמצעות הפעלה מכוונת של הקשב אפשר לאמן את המוח לשנות תבניות התנהגות וחשיבה ישנות, ולהחליף אותן בתבניות חדשות ומועילות.

אבל הסיפור אינו פשוט כל כך. המוח אינו מחשב שאפשר להסיר ממנו תוכניות ישנות ולהתקין תוכניות חדשות תוך דקות ספורות. במוח, תוכניות ישנות "נצרבות" במסלולים עצביים, ככה שקשה מאוד ואולי בלתי אפשרי להסירן באופן מוחלט. אנחנו יודעים שאפשר ללמוד איך לרכוב על אופניים. אבל האם אפשר לשכוח איך לרכוב על אופניים?

העובדה שהמוח אינו מחשב היא חדשות רעות וחדשות טובות. מצד החדשות הרעות, זה אומר שהרגלים ישנים, דפוסים ונטיות, אינם נמחקים מהמוח כל כך מהר. מצד שני, מהרגע שלמדנו והפנמנו מיומנות חדשה, כזו שטובה לנו, היא שלנו לכל החיים.

לפעמים שואלים אותי "האם צריך להמשיך ולתרגל מדיטצייה כל יום במשך כל החיים כדי לשמור על המיומנות שרכשתי בקורס?". התשובה לכך אינה חד משמעית. אם הלמידה הופנמה והפכה למיומנות אוטומטית, אז כניראה מספיקות תזכורות קטנות כדי לשמר אותה. כמו שאני לא שוכח איך לרכב על אופניים אפילו אם לא רכבתי שנה שלמה, אני לא שוכח איך להיות מודע באופן לא שיפוטי למה שקורה עכשיו, איך להתמודד עם קושי, איך להיפגש עם החיים במלואם – בהנחה שתרגלתי את זה מספיק זמן ויצרתי דפוס יציב במוח שלי הקשור לזה.

כיוון שאני משתמש במטאפורת האופניים בשעורים שלי, שמחתי למצוא את הסרטון הבא (ראו למטה) שממחיש כל כך הרבה דברים יפים בקשר ללמידה ברמה המוחית.

דסטין, מהבלוג "Smarter Every Day" ערך ניסוי מגניב ביותר. הוא ניסה לרכב על אופניים שיצרו בשבילו במיוחד. אלו אופניים רגילים עם שינוי אחד קטנטן: כשמסובבים את הכידון לצד ימין, הגלגל פונה שמאלה…

כיוון שדסטין כמו רבים מאיתנו למד לרכוב על אופניים רגילים, הוא פשוט לא הצליח להתמודד עם האופניים החדשים. המוח שלו פשוט לא ידע איך לאזן את עצמו באופן הזה והוא נפל שוב ושוב. אבל המוח הוא פלסטי, ועל ידי כך שדסטין התעקש, התאמן, ולא וויתר, פתאום יום אחד הוא הצליח לרכב. הוא מתאר את זה כחווייה פתאומית שהתרחשה אחרי 8 חודשים של אימון (לא רציף ולא אינטנסיבי). מעניין לשים לב שהבן שלו היה צריך רק שבועיים של אימון בשביל להצליח – הפלסטיות של מוחות צעירים גדולה יותר.

מה שעוד מעניין בניסוי היה שאחרי שדסטין למד לרכוב על האופניים ההפוכים, הוא "שכח" איך רוכבים על אופניים רגילים. הדפוס האוטומטי החדש של רכיבה על אופניים כאילו "מחק" את הדפוס הישן של הרכיבה. אבל כפי שניתן לראות בסרטון, זה לא לגמרי נכון. הדפוס הישן לא נמחק, אלא באופן זמני. אחרי כחצי שעה של נסיונות משפילים משהו בתחנה המרכזית של אמסטרדם, המוח שלו פתאום נזכר איך רוכבים על אופניים רגילים. אפשר להגיד ששני הדפוסים האוטומטיים, הישן והחדש, נמצאים שם במקביל. אני משער שאם הוא יתאמן בשניהם מספיק, אז הוא יוכל לעבור מאחד לשני על פי החלטה. ואם הוא יתאמן רק באחד מהם, אז השני ילך ויעשה פחות זמין ונגיש. הוא לא יימחק, אבל הוא יתחבא.

אפשר לשער שהעקרונות האלה נכונים גם לדפוסים אחרים של התנהגות ולמידה, ולא רק לרכיבה על אופניים (או פעילות מוטורית דומה). דפוסי התגובה שלנו למצב רוח רע, לאי צדק, למי שמכעיס אותנו, לעמידה בפני קהל – לכל דבר – הם דפוסים שלמדנו, הפנמנו, והם עכשיו אוטומטיים. כדי לשנות אותם צריך להתאמן. לפעמים יש להתאמן באופן אינטנסיבי או במשך חודשים. במהלך האימון ניכשל שוב ושוב, אבל "פתאום" נצליח. זו חוויה שאני שומע הרבה בקורסים של מיינדפולנס. פתאום נופל האסימון. הדפוסים הישנים לא יעלמו, אבל יווצרו דפוסים חדשים שטובים לנו יותר – ונוכל לבחור להשתמש בהם.

אם הנושא מעניין אתכם אולי תרצו להשתתף בקורסים של "אימון מוחי במיינדפולנס", או לבוא לסדנה לאנשי מקצועות הטיפול "מנפלאות המוח לנפלאות האדם".

צפייה מהנה.