על הסכנות הגלומות במיינדפולנס

אחרי ששנת 2014 היתה שנת "מיינדפולנס יציל את העולם" ישנם סימנים ברורים לכך ששנת 2016 היא שנת "מיינדפולנס זה קשקוש/מסוכן/מיותר". כמו תופעות חברתיות רבות, זה אך טבעי שנסיקה לא פרופורציונלית תלווה בנחיתה לא רכה במיוחד. התפקחות עלולה להיות עניין לא נעים למי שחשב שמיינדפולנס היא תרופת פלא לכל המחלות.

מאוד חשוב שהעולם המדעי, והעיתונות שמדווחת על המחקר, ישמרו על סטנדרטים גבוהים בכל הנוגע לתועלת, לאי-התועלת, ולסכנות הגלומות במיינדפולנס, כמו שהם אמורים לעשות עם כל התערבות רפואית או פסיכולוגית אחרת. אלפי מאמרים בכתבי עת מדעיים דנים בשורה של תועלות המלוות אימון במיינדפולנס, אך מעט מדי נכתב על הסכנות, או למי זה לא מתאים. מבחינה מדעית, אנחנו רחוקים מלשמוע את המילה האחרונה.

זו כבר כתבה שנייה ב BBC שמדווחת בביקורתיות על מיינדפולנס השנה. נסו להאזין לתוכנית הרדיו עליה היא מבוססת. התוכנית בסך הכל טובה ומעניינת, למרות שהיא מערבבת בין מדיטציה טרנסדנטלית למיינדפולנס. אלו שני דברים שונים למדי, ואפילו המחקר המדעי המחמיר מבית היוצר של כתב העת של האגודה האמריקאית JAMA לרפואה סבור שיש למיינדפולנס תועלת עדיפה על התועלת של הטרנסדנטלית.

בכתבת הרדיו של ה BBC מוצגות כמה דוגמאות להתמוטטות נפשית בעקבות מדיטציה – אך הן תופעות שהתרחשו בעקבות ריטריט מדיטציה אינטנסיבי. לפי הכתבה מדובר בריטריט בן 10 ימים הנערך בשתיקה, ללא קשר עין, ובו מתרגלים מדיטציה במשך כל היום. זהו קורס אינטנסיבי, ואני בעצמי חוויתי תופעות נפשיות בלתי-נעימות במהלך ובעקבות קורסים כאלה. בחורה צרפתייה אחת חוותה התקפי פאניקה חריפית ואושפזה. בחור אחר פיתח הפרעה בי-פולרית.

יש לדעתי די עדויות שיש תועלת באימון במיינדפולנס. אך בדומה לטיפולים מסוגים אחרים, אני אתפלא אם התועלת מגיעה עם אפס סיכון וללא תופעות לוואי. אין דבר כזה – כל מה שיש לו כח להשפיע על המצב הנפשי, יכול בנסיבות מסויימות גם להשפיע לרעה, לפחות לפרק זמן מסויים.

אני חושב שיכולה להיות בריטריט מדיטציה תועלת רבה, אך האינטנסיביות היא בהחלט עניין שמורים, מארגנים ומשתתפים צריכים לקחת בחשבון. מצבים נפשיים קיצוניים יכולים להתפרץ בעקבות חוויות אינטנסיביות מכל מני סוגים – סמים, התאהבות, מפגש עם תרבות זרה. מדיטציה אינטנסיבית אינה יוצאת דופן. עם הדרכה נכונה וליווי אפשר להקטין את הסיכון. לצערי, ושוב אני מדבר מנסיון אישי, בריטריטים רבים אין אפשרות לקבל תמיכה כזו. כמו שמעידה סוזאנה המצוטטת בכתבה, אחרי שחוותה התקפי פאניקה קשים במהלך הריטריט נאמר לה פשוט לחזור למדיטציה. שנה לאחר מכן היא עדיין נוטלת תרופות פסיכיאטריות.

קורסים במתכונת שבועית הם מן הסתם פחות אינטנסיביים וצפויים ליצור פחות דרמה בעולם הנפשי. אבל קשיים נפשיים מלווים גם קורסים שאינם בתנאי ריטריט. מנסיון עם מאות תלמידים בקורסים להפחתת מתחים באמצעות מיינדפולנס (MBSR) הנערכים במתכונת של מפגשים פעם בשבוע, זה לא נדיר לשמוע על קשיים שונים שדווקא מתעוררים עם התרגול: מיינדפולנס חושף תבניות ועם חלקן לא נעים להפגש. לוקח זמן ודרושה מיומנות כדי להבין איך עובדים איתם. המדיטציה עלולה להיות מתסכלת בעצמה.

אני סבור שקורס מיינדפולנס בגישת MBSR שנערך במפגשים שבועיים הוא עניין בלתי מסוכן, במיוחד כיוון שמורי MBSR מראיינים את המשתתפים, מבקשים מידע על ההסטוריה הרפואית, ומקבלים הדרכה מתאימה כדי למנוע ממי שהקורס אינו מתאים לו להשתתף. אבל ככל שיותר אנשים ישתתפו, כך גם הסיכון גדל שאחד מהם יחווה תופעות נפשיות לא רצויות בעקבות הקורס. זו הסטטיסטיקה של מספרים גדולים. כדאי שמורי מיינדפולנס יהיו ערים לזה.

אבל יש סימן שאלה גדול על הרעיון שמיינדפולנס מסוכן. כמו שעיתונאים צריכים להצמד לעובדות ולרסן את ההתלהבות כשהם מדווחים על התרומה של מיינדפולנס לבריאות הנפשית, כך גם צריכים לעשות כשמדווחים על האפקטים השליליים. אפשר לנסח את זה ככה: זה שמישהו מרגיש טוב יותר אחרי קורס מיינדפולנס לא אומר בהכרח שזה בגלל המיינדפולנס. מחקר מדעי טוב נועד בשביל לברר בדיוק את זה, ויש שיטות מחקר המיועדות לעשות את זה, כמו בדיקה מול קבוצות ביקורת רנדומליות והשוואה עם פלאסבו. באותו אופן צריך לזכור שזה שמישהו מרגיש לא טוב אחרי קורס מיינדפולנס לא אומר שזה בגלל הקורס. אנשים מתמוטטים נפשית מסיבות שונות. הפרעה ביפולרית פורצת בכל מני נסיבות. השתתפות בקורס מיינדפולנס יכולה פשוט להיות הצטרפות מקרים מצערת. כשמאות אלפי אנשים עוברים קורסים כאלה, סביר שחלק מהם, כמו באוכלוסיה הכללית, יחוו כל מני מצבים. מחקר מדעי טוב צריך לבדוק האם מיינדפולנס באמת יותר מסוכן מפעילות אחרת (יוגה? שחייה? צפייה בסרטים? טיפול תרופתי?). עיתונאות טובה צריכה לדווח על כך בהגינות.

בכתבה של ה BBC עולה טענה נוספת נגד מיינדפולנס. ד"ר מיגואל פארייס מאוניברסיטת קובנטרי, שחיבר את הספר הביקורתי "גלולת הבודהה" (The Buddha Pill) לא מתלהב יתר על המידה מהמחקר על מיינדפולנס כיוון שלדעתו המחקר אינו טוב מספיק, וההשפעה של התרגול אינה שונה בהרבה מהשפעה של התערבויות אחרות. לצערי, הכתבה כמו רוב הכתבות העיתונאיות אינה מצליחה לרדת לרזולוציה הנחוצה כדי לבסס את הטענה הזו. יש הבדל גדול בין טענה שמיינדפולנס אינה יותר טובה יותר או גרועה יותר מכדורים נגד דיכאון (יש מחקר שמראה דבר כזה), לטענה שמיינדפולנס אינה יותר טובה או גרועה מסתם הרפייה. יש לדעתי די עדויות שיש תועלת באימון במיינדפולנס. אך בדומה לטיפולים מסוגים אחרים, אני אתפלא אם התועלת מגיעה עם אפס סיכון וללא תופעות לוואי. אין דבר כזה – כל מה שיש לו כח להשפיע על המצב הנפשי, יכול בנסיבות מסויימות גם להשפיע לרעה, לפחות לפרק זמן מסויים. זה לא אומר שמיינדפולנס הוא עיסוק עתיר סיכון, אבל כן אומר שהוא עיסוק שיש לו השפעה חזקה יחסית.

לסיום, מילה למבקרים. צריך לבחור: או שמיינדפולנס היא אופנה חולפת וחסרת השפעה ממשית, או שהיא תרגול רב השפעה ומסוכן. אין הגיון בלטעון את שתי הטענות יחד.