מחקר על החיבוריות של אינסולה אחרי התערבות מיינדפולנס
בכתב העת המדעי היוקרתי Nature התפרסם לפני שנה בדיוק מחקר אמפירי מעניין על ההשפעה של תרגול מיינדפולנס על החיבוריות במוח. כבר בספר שלי הבאתי הפניות לכך שיש למדיטציה השפעה על אזורים מסויימים במוח, ואני חב תודה גדולה לחוקרות המוח שאני עובד איתן נאוה לויט בן נון, יוליה גולנד ונועה אלבלדה ממרכז סגול למוח ותודעה במרכז הבינתחומי הרצליה, שהפנו אותי לספרות המדעית הנכונה.
עכשיו צץ המחקר החדש הזה, שממשיך לאשש ולדייק את ההיפותזה שלנו, שתרגול מיינדפולנס מחזק קשרים מסויימים במוח. הדגש כאן הוא על מסויימים. כי שינוי בחיבוריות של אזורי מוח הוא לא בהכרח חיבור לטובה. זה לפעמים מטעה אם אנחנו כותבים שמשהו מחזק קשרים במוח, ונדמה לקוראים שהמשמעות של זה היא שהמוח מתחזק ונעשה טוב יותר. לא כל שינוי בחיבוריות הוא דווקא טוב. ואף אחד לא אמר שתרגול של מיינפולנס "מחזק את המוח" (משפט חסר משמעות בעצם).
בחזרה לענייננו במחקר שפורסם. קבוצת הניסוי עברה, בנוסף למיינדפולנס, אימון כושר גופני, ומשחקי מחשב לאימון קוגניטיבי. קבוצת הביקורת עברה *רק* אימון כושר גופני ומשחקי מחשב. ככה שההבדלים בין הקבוצות מייצגים את ההשפעה העודפת של אימון מיינדפולנס על המוח – מעל ומעבר להשפעה של אימון קוגניטיבי וגופני (אם היה כזה).
בד"כ הכותרת לא נותנת מספיק אינפורמציה על איזה מיינדפולנס תורגל. כי הרי מיינדפולנס הוא עולם ומלואו. אז חפרתי במאמר כדי להוציא בדיוק את המידע.
משתתפי המחקר עברו קורס של שמונה מפגשים של 70 דקות כל מפגש. במהלך המפגשים הם תרגלו מיינדפולנס באופן מובנה: מיקוד בנשימה (5 דקות) הנחיות להתבוננות לא שיפוטית במחשבות ומה שעולה (5 דקות) תנועה מודעת מונחית (15 דקות) ישיבה שקטה ליישום כל מה שנלמד, עם תזכורות ע"י פעמון כל חמש דקות (30 דקות). שיחה עם המנחה (10 דקות).
הבדיקה הנוירולוגיה עסקה בעצמת החיבורים של איזורי המוח, מה שמכונה קונקטום. למיטב הבנתי מדובר על בדיקה של השינויים במבנה החיבורים בין אזורי מוח שונים. ברמה גלובלית, המוחות של המשתתפים בשתי הקבוצות לא היו מאוד שונים בתום הניסוי, אבל באזור אחד ספציפי נצפה שינוי – בחיבוריות של האינסולה הימנית. אצל מי שהתאמן במיינדפולנס היו חיבורים רבים יותר או חזקים יותר בין האזור הזה במוח לאזורים אחרים.
מה המשמעות של זה? קודם כל, זה לא לגמרי חדש. אנחנו יודעים ממחקרים קודמים שזה אזור שרגיש לתרגול מיינדפולנס. אחד התפקודים שקשורים לאזור הזה הוא אינטרוספציה – היכולת להבחין בתחושות גוף. זה אולי לא מפתיע שתרגול מיינדפולנס, שמבקש מאיתנו להפנות תשומת לב לא שיפוטית לתחושות הגוף, יפתח את הקשרים בין אזורי מוח לבין האינסולה שהיא "השער" דרכו המידע הגופני הזה מגיע למוח.
אבל חשוב לזכור שהאינסולה קשורה להרבה תפקודים אחרים, שכולם מסתבר קשורים בעקיפין לאותה יכולת לחוש את תחושת הגוף מבפנים (במיוחד מהאיברים הפנימיים, למשל קיבה, קצב לב, לחץ בחזה, בטן, חום קור, וכו'). האינסולה קשורה לאופן בו אנחנו תופסים כאב, כולל רגשות כואבים. זה נכון גם לרגשות שלנו עצמנו, וגם לרגשות של אחרים. כלומר פעילות האינסולה קשורה ליכולת להרגיש את הרגשות שלנו, ולהיות אמפתיים לרגשות של אחרים.
מה שמעניין בכל זה, הוא שאימון במיינדפולנס מהסוג שנבדק הוא ללא פוקוס מוצהר על אמפתיה ורגשות. הוא מתמקד בתחושות הגוף ומודעות לא שיפוטית למה שעולה. אבל התוצאה היא חיזוק קשרים באזור שקשור גם לשני התיפקודים הרגשיים האלה (מודעות עצמית לרגש, ואמפתיה רגשית-תחושתית).
המחקר הזה ממשיך לחזק את ההבנה שלנו על הדרך בה מיינדפולנס עובד ועל הקשר בין מודעות עצמית לבין יכולות אינטר-סובייקטיביות מיטיבות.
https://www.nature.com/articles/s41598-018-26268-w#Tab1
