ציור אחד ביום [יום 9]

ציור אחד ביום [יום 9]

את העץ הזה כבר רשמתי, אולי אתם זוכרים. הפעם מהצד השני. הוא נמצא עמוק עמוק בנחל ומגיעים לשם בלא שביל. כדי לחזור צריך לטפס עם הידיים. הטבע כל כך יפה עכשיו. האם הוא תמיד יפה ופשוט עכשיו יש זמן לראות והרבה פחות הסחות דעת?

ציור אחד ביום [יום 7]

ציור אחד ביום [יום 7]

נוף בכרמל. לקחתי פחם מהמדורה כדי לצייר את זה. הפחם היה פעם עץ אורן. העץ הופך לעץ. דבר לא הולך לאיבוד. הרישום הזה גדול פי שניים משאר הציורים שבסדרה הזו. אבל על המסך לא ממש מרגישים את זה. המסך משטיח את ההתבוננות. אבל עדיין אפשר להרגיש משהו. אל תשכחו להתסכל גם במציאות התלת-מימדית.

שני ציורים ביום   [יום 2]

שני ציורים ביום [יום 2]

הבטחתי לא להכביר מילים. יש הרבה יותר מדי מהן כרגע. ההתבוננות האיטית יכולה לתת מנוחה מהשיטפון הזה. היזכרות במה שיפה, אם הוא יפה, או מבט חודר אל מה שאפל וקודר. מה שחשוב זה ההתבוננות. זהו אמרתי כבר יותר מדי. אני מזמין 10 מתרגלים ותיקים להצטרף למפגש של "הסנגהה החיפאית", אבל לא צריך להיות חיפאיים בשביל…

ציורים והפסקה מהמילים

ציורים והפסקה מהמילים

מאז שחזרתי אני מנסה לכתוב משהו בעל משמעות על המצב, אבל רואה שזה יותר קשה ממה שחשבתי. המון מילים נכתבות, ואולי יש עומס בזירה הזו אצל כולנו. הייתי בריטריט ארוך מסוף פברואר, ונמלטתי ממנו ברגע האחרון שאחרי שהתחילו לסגור את שדות התעופה ולבטל טיסות. זה היה לפני שבוע, ויש לי עוד שבוע כאן בבידוד לפני…

שלושה רישומים מהולנד

שלושה רישומים מהולנד

ליד מרכז המדיטציה שהייתי בו בהולנד היה שביל. העצים באזור הזה של העולם הם יוצאי דופן ביופיים, ואי אפשר בכלל היה לתפוס את זה בציור. אבל משהו מאווירת השביל והפינה הזו ביער דברה אלי ועוברת, לדעתי, ברישומים האלה. הם מוצגים כאן לפי הסדר בו רשמתי אותם, יום אחרי יום, ואפשר גם להרגיש משהו ממצב התודעה…

שיעור ריקוד ופרחים אחד

שיעור ריקוד ופרחים אחד

הזמינו אותי לצייר בשיעור תנועה (יש לי קשרים). לצייר תנועה זה אומר להיות רקדן בעצמך, עם העיניים והידיים. אין זמן לחשוב או לבנות את התמונה. הכל קורה בזמן אמת. הכל זז ואין שליטה. את ההחלטות מקבלים בתוך התנועה עצמה, בלי זמן להרהר ולשקול. אני פוגש את עצמי ומופתע מההחלטות. מי קיבל אותן? מי זה שצייר?…