ציור אחד ביום [יום 8]

נוף בכרמל. לקחתי פחם מהמדורה כדי לצייר את זה. הפחם היה פעם עץ אורן. העץ הופך לעץ. דבר לא הולך לאיבוד. הרישום הזה גדול פי שניים משאר הציורים שבסדרה הזו. אבל על המסך לא ממש מרגישים את זה. המסך משטיח את ההתבוננות. אבל עדיין אפשר להרגיש משהו. אל תשכחו להתסכל גם במציאות התלת-מימדית.

איך שהזמן רץ. אלה שני הציורים שלמעלה פרסמתי (בפייסבוק) אתמול. כל יום שניים, עד שאצא מהבידוד. שבילים בהולנד היפנטו אותי. לאן הם מובילים. האופק שם כל כך שטוח ורחוק. הלכתי והלכתי. יש שם תחושת מרחב וחלל ואור אחרים לגמרי מאשר כאן. כשאני הולך ביער בכרמל, העצים קטנים, דחוסים, הכל צפוף ואפל ומקסים בדרך אחרת. לצייר…