Author: אסף פדרמן

את העץ הזה כבר רשמתי, אולי אתם זוכרים. הפעם מהצד השני. הוא נמצא עמוק עמוק בנחל ומגיעים לשם בלא שביל. כדי לחזור צריך לטפס עם הידיים. הטבע כל כך יפה עכשיו. האם הוא תמיד יפה ופשוט עכשיו יש זמן לראות והרבה פחות הסחות דעת?

נוף כרמלי בצבעי מים.

נוף בכרמל. לקחתי פחם מהמדורה כדי לצייר את זה. הפחם היה פעם עץ אורן. העץ הופך לעץ. דבר לא הולך לאיבוד. הרישום הזה גדול פי שניים משאר הציורים שבסדרה הזו. אבל על המסך לא ממש מרגישים את זה. המסך משטיח את ההתבוננות. אבל עדיין אפשר להרגיש משהו. אל תשכחו להתסכל גם במציאות התלת-מימדית.

זה היום האחרון של "שני ציורים ביום". מחר תהיה מדיטציה מונחית (פרטים למטה). עדיין, יש הרבה יותר מדי מילים, אז מעדיף להסתכל. ראיתי היום את הנוף בחוץ והתרגשתי מהעושר הגדול. הציורים מהולנד. יהיו בהמשך גם ציורים מקומיים. צבעי מים על נייר.

איך שהזמן רץ. אלה שני הציורים שלמעלה פרסמתי (בפייסבוק) אתמול. כל יום שניים, עד שאצא מהבידוד. שבילים בהולנד היפנטו אותי. לאן הם מובילים. האופק שם כל כך שטוח ורחוק. הלכתי והלכתי. יש שם תחושת מרחב וחלל ואור אחרים לגמרי מאשר כאן. כשאני הולך ביער בכרמל, העצים קטנים, דחוסים, הכל צפוף ואפל ומקסים בדרך אחרת. לצייר…

הנוף הזה חייך אלי אז ציירתי אותו פעמיים. פעם אחת במחברת רישומי צבע קטנה, ובפעם השנייה על גליונות גדולים יותר של צבעי מים. הסריקה מטשטשת את הגודל. הכל נכנס לאותו הסד של גודל המסך. זה חבל. זו המציאות שלנו עכשיו. גם בריבועים הקטנים של הזום כולנו אותו הדבר, יושבים באותו הבית, לובשים את אותו הגוף….